מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפגשים של התנועה הציונית בעיראק

סבא וסבתא
יהודים לצד קבר הנביא יחזקאל בצ'יפיל שבעיראק, ויקיפדיה
התנועה הציונית בעיראק

שמי לינוי פלד, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי שפיק שלום. סבא סיפר לי את סיפוריו ויחד תעדנו והעלנו את סיפורו.

רקע – פעילות התנועה הציונית בעיראק

"פעילות ציונית במובן המודרני החלה בעיראק עוד בתחילת המאה ה-20. בשנות ה-20 וה-30 פעלה "ההסתדרות הציונית של ארם-הנהריים" באישור או בהעלמת עין מצד השלטונות. נשיא ההסתדרות היה אהרן ששון ("המורה") והיו פעילים בה אישים נוספים בעלי מעמד בקהילה היהודית כגון עו"ד סלמן שינה. באמצעשנות ה-30 הציונות הוצאה מחוץ לחוק על ידי הממשל העיראקי, ועקב כך הפעילות הציונית נאלצה להמשיך תחת מעטה חשאיות. היא קיבלה תנופה בעיקר לאחר מאורעות הפרהוד. בין השנים 1941–1951 פעלה בעיראק מחתרת ציונית שהייתה ארגון חשאי אשר פעל בקרב הקהילה היהודית. מטרות המחתרת היו: חינוך עברי וציוני, הגנה ועליה לארץ ישראל. מחתרת זו פעלה בשלוש זרועות עיקריות: תנועת החלוץ, פעילות מטעם ההגנה ("השורה"), ותנועת העפלה לארץ ישראל". (ויקיפדיה)

סבא מספר לי:

"בעיראק היינו נוהגים לערוך מפגשים של התנועה הציונית. למדנו בבית ספר יהודי ושם אחד הילדים יידע אותי על קיום המפגשים. בבית הספר למדנו תנ"ך, למדנו ברמה גבוהה. הילדים הערבים ידעו שאנחנו יהודים, והיו מקרים שהציקו לנו.

המפגשים היו נערכים בבתים של המשתתפים במפגש, כל פעם בבית של משתתף אחר. במפגשים היינו מניפים דגל ישראל, כמובן לא בפומבי, כדי שלא ניאסר. היינו לוקחים בד והבנות היו מחברות אליו עם סיכות בדים כחולים עם לבנים, הדגל היה מונף כל המפגש. מבחוץ זה לא היה נראה דגל אלא היה נראה סתם בד. בסוף המפגש היו מפרקים את הסיכות כדי לא להשאיר עקבות לערבים.

במפגשים היינו לומדים עברית, היינו שרים שירי ארץ ישראל, היינו לומדים את המנון התקווה ולומדים על הנעשה בארץ. במפגש היה לנו ספר ובו שירים של ארץ ישראל, והיינו קוראים מהספר ושרים. היינו משוחחים על המצב בישראל, על העליות ועל ההתפתחויות בארץ. המפגשים היו שבועיים. במפגשים היינו לומדים גם ריקודים ישראלים כמו הורה.

במסגרת הפעילות למדנו איך להשתמש בנשק אבל ללא חומרי נפץ, בלי כדורים. בכל מפגש היו נפגשים כ-10 ילדים בגילאי בית ספר. בתחילת ובסוף המפגש היינו שרים את ההמנון בקול חלש כדי שלא ישמעו ויתפסו אותנו. מדריך יהודי מבוגר יותר מאתנו, הילדים, היה מעביר את השיעורים. המדריך היה שייך לתנועה הציונית המחתרתית בעיראק.

אחרי קום המדינה, הערבים תפסו פעילים בתנועה הציונית, כלאו ועינו אותם. המשטרה חקרה את הפעילים ושיחררה אותם באמצעות מתווכים שהיו מעבירים שוחד למשטרה כדי לשחרר את האסירים מהכלא. ההורים שלי ידעו על המפגשים האלה, וחששו לשלומי כי המפגשים סיכנו אותנו. במפגשים רכשנו ידע רב ומאוד נהנינו.

 סבא וסבתא שלי

תמונה 1

הזוית האישית

לינוי פלד, בתכנית הקשר הרב דורי שמעתי את סיפורו המרתק של סבי שפיק שלום שהיה פעיל בתנועה הציונית בעיראק.

מילון

יהדות בבל - פעילות ציונית בעיראק
פעילות ציונית במובן המודרני החלה בעיראק עוד בתחילת המאה ה-20. בשנות ה-20 וה-30 פעלה "ההסתדרות הציונית של ארם-הנהריים" באישור או בהעלמת עין מצד השלטונות. נשיא ההסתדרות היה אהרן ששון ("המורה") והיו פעילים בה אישים נוספים בעלי מעמד בקהילה היהודית כגון עו"ד סלמן שינה. באמצע שנות ה-30 הציונות הוצאה מחוץ לחוק על ידי הממשל העיראקי, ועקב כך הפעילות הציונית נאלצה להמשיך תחת מעטה חשאיות. היא קיבלה תנופה בעיקר לאחר מאורעות הפרהוד. בין השנים 1941–1951 פעלה בעיראק מחתרת ציונית שהייתה ארגון חשאי אשר פעל בקרב הקהילה היהודית. מטרות המחתרת היו: חינוך עברי וציוני, הגנה ועליה לארץ ישראל. מחתרת זו פעלה בשלוש זרועות עיקריות: תנועת החלוץ, פעילות מטעם ההגנה ("השורה"), ותנועת העפלה לארץ ישראל. ויקיפדיה

ציטוטים

”בעיראק היינו נוהגים לערוך מפגשים של התנועה הציונית.“

הקשר הרב דורי