מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה, נולדתי בחנקין שבעיראק, בשנת 1945, למשפחה אמידה ומבוססת, להוריי, סלימה ועבוד. כשהייתי בת שלוש אבי נפטר במהלך תהלוכה בעיר, בעודו רוכב על סוס ואמי נאלצה לפרנס אותי ואת אחיותי לבד. אנחנו 3 בנות, הדסה (נג׳את), כרמלה (קלמנטין), וחנה (אנה).

משפחתי נחשבה לעשירה מפני שהיה להם בית גדול, בתי מלון ופרדסים. הבית כלל 10 חדרים ועליית גג גדולה. בלילות הקיץ החמים, נהגנו לישון בעליית הגג. היה לנו חשמל, מים זורמים ושירותים. הייתה לנו גם עוזרת בית, טבח, אופה ומכבסת. בעיראק היה נהוג לגור הרבה משפחות בבית אחד, כגון: האמא, הכלה, החמה, החתן, הנכדים וכו׳. החיים בעיראק היו בסביבה מעורבת וחיינו יחד עם הערבים בהרמוניה ובצורה נפלאה. היו לנו קשרים עסקיים וחברתיים טובים מאוד, אך לא נשמר הקשר לאחר שעלינו ארצה משום שהדבר היה אסור.

במשפחתי נהגו לדבר על ארץ ישראל, למרות שהיה אסור לעשות זאת בחוץ, משום שהממשל והמורים היו ערבים. למרות הקשרים הטובים שהיו לנו עם הערבים, היינו מתכננים את העלייה שלנו ארצה במחתרת. המצב בעיראק היה קשה והיו המון הפגנות נגד היהודים, בזיזה ועוד ולכן הוריי החליטו לעלות ארצה.

אני עליתי לארץ ישראל בשנת 1950. כשעלינו לארץ הייתי ילדה קטנה ולכן אני לא זוכרת הרבה פרטים. עלינו בטיסה ישירה במטוס. הקאתי המון בטיסה, ירד לי לחץ הדם ולא חשתי בטוב. חשבו שאני עומדת למות. כשנחתנו, הביאו רופא לשדה התעופה והוא נתן לי כדורים נגד הקאות ואחרי כמה שעות הרגשתי טוב יותר. משפחתי ואני הגענו לארץ ללא שום רכוש כי כל העולים נאלצו להשאיר את כל ממונם בעיראק. הרישום של העולים התבצע לפי שם פרטי, שם משפחה, שם האב ותאריך לידה משוער.

בהתחלה נשלחנו לסוג של האנגר גדול ולאחר חודש עברנו לפרדס כץ ושם גרנו באוהלים. לא היה לנו חשמל ואפילו המים והשירותים היו בחוץ. באותה שנה היה חורף קשה בארץ ושיטפונות הציפו את כל האוהלים. לאחר מספר חודשים עברנו לגור בצריפים בפרדס כץ, בהם גרנו מספר שנים. בצריפים היה חשמל וגם מים אבל השירותים והמקלחות היו מחוץ לצריף.

למדתי בבית ספר ״קוממיות״ בתל גיבורים שבפרדס כץ. השתייכתי לתנועת הנוער העובד. הלבוש היה לבוש צנוע שלא כלל מותגים למיניהם. היינו עורכים מסיבות ושומעים מוסיקה לועזית בעיקר של אלביס פרסלי וקליף ריצ׳ארד.

אני ובעלי ז״ל היינו בני דודים שלישיים וכך בעצם הכרנו אחד את השני. היינו חברים במשך 4 שנים ולאחר מכן התחתנו.

החתונה הייתה מאוד מפוארת ונערכה באולמי ״ז׳בוטינסקי״ שברמת גן. החתונה כללה צלם, וידיאו ותזמורת ממש כמו היום.

כזוג צעיר, עבדתי בסריגה ובתפירה בבית חרושת לבגדי תינוקות, ובעלי עבד כפקיד בבנק לאומי ולימים התקדם והפך לסגן מנהל סניף הבנק.

כיום אני משגיחה בבחינות במכללה האקדמית למשפט ולעסקים ברמת גן.

הזוית האישית

לירון: היה לנו ממש כיף לדבר אחת עם השנייה להקשיב לסיפור ללמוד ולזכור את ילדותה של סבתי אני מאחלת לסבתי שתמשיך להנות ושתהיה בריאה ומאושרת.

סבתא חנה: אני מאחלת לך המון אושר ובריאות ושתמשיכי להיות נכדה מעולה.