מאגר סיפורי מורשת

הסיפור מתרחש בשנת 1961 כאשר הייתי בת 10.

נסעתי יחד עם משפחתי (אמא, אבא, אחותי הגדולה וסבתי) מויניצה (עיר באוקראינה) לרוסטוב (עיר ברוסיה).

הנסיעה לא הייתה ישירה, בדרך עברנו דרך עיר הבירה של אוקראינה קייב. כולנו חיכינו לרכבת שהייתה צריכה להגיע, הייתה שעת צהריים וכולנו היינו רעבים, הייתה מסעדה בתחנה אבל לא רצינו להשאיר את המזוודות לבד כדי שלא ייקחו לנו אותם אז התחלקנו, אחותי הגדולה הלכה עם אמא ואני הלכתי יחד עם אבא.

כשאמי ואחותי חזרו מהמסעדה, אני ואבי הלכנו. כשהגענו למסעדה התיישבנו על השולחן המרכזי של המסעדה, אבי הזמין לי ולו מרק אוקראיני.

אכלנו ודיברנו ולפתע אבי שם לב לאיש שישב בשולחן לידו, שהיה ניראה כבן גילו של אבי (בסביבות שנות ה- 40 לחייו) ושהוא בעצם לא אוכל אלא רק שותה תה לבד. אבי הזמין את האיש לשבת אתנו והזמין בשבילו אוכל, האיש הודה לנו מאוד והתחיל לספר את סיפור חייו.

האיש למעשה השתחרר בדיוק ממחנה העבודה של סטלין (שחררו את כל מי שהיה במחנה אחרי מותו של סטלין) וככל הנראה לא היה לו לאן לחזור, למי לחזור, איך לחזור. לא היה לו כסף כלל בשביל לאכול, אבי שאל אותו על התקופה בכלא ועל חייו. אבי הזמין אותו לשולחננו מפני שזיהה לפי הבגדים והמזוודה שהוא יצא מהמחנות ואין לו כמעט כלום. בסוף הארוחה האיש הודה לנו וקם ללכת, אבא שלף את הארנק בשנייה האחרונה והוציא מארנקו 50 רובל במתנה, סכום כסף שהיה שווה למשכורת מכובדת אז (למרות שהיה צריך לפרנס משפחה בעלת 5 נפשות אחרי תקופת המלחמה ללא עזרה) האיש היה המום, אמר תודה וביקש את הכתובת שלנו כדי שיוכל לשלוח לו מכתב תודה ושהוא יחזיר לו את ה 50 רובל כשהוא יסתדר, אבא שלי לא הסכים והוא אמר שאם הוא רוצה לעשות מעשה טוב הוא רק צריך, כשיוכל לעזור לעוד אנשים שנמצאים במצבו, האש הסכים, לקח את המזוודה והלך.

את הסיפור הזה זכרתי כל חיי, אך רק כשבגרתי גיליתי שאבי עשה מעשה שמוזכר בתלמוד. המעשה שהוא עשה זה מעשה חסד ובזכות אבי, הבנתי כמה חשוב לעשות מעשי חסד ולעזור לנזקקים.

תשע"ו  2016

הזוית האישית

בזכות אבי, הבנתי כמה חשוב לעשות מעשי חסד ולעזור לנזקקים.