מאגר סיפורי מורשת

סבתא מוסיה קוק מספרת לנכדתה רחלי פורסט.

נולדתי בצרפת, ששימשה אחת מתחנות המעבר במסע הבריחה של הוריי, ר' שניאור זלמן וחיה ברונשטיין. מרוסיה לארץ ישראל. הם נדדו ממחנות העקורים שבאוסטריה, ומשם למחנות שבפולין ובגרמניה. מגרמניה הם הגיעו לצרפת, שם הם שהו כשנתיים, והמתינו להוראה של הרבי הריי"ץ, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, לאן ומתי להמשיך בדרך?

רצונם היה לעלות לארץ הקודש, ולאחר שקיבלו את ברכתו של הרבי, הם הפליגו באנייה ועלו  לישראל. בתקופה הראשונה הם שהו במחנה עולים. ולאחר תקופה קצרה הם התיישבו בכפר חב"ד. שם אני גרה עד היום.

לאחר שפרשתי מהעבודה, הציעו לי לשמש כאפוטרופסית לאישה קשישה בודדה, שנמצאת בבית אבות. שימשתי בשבילה כמו משפחה. הייתי היחידה שהייתה באה לבקר אותה. כמובן, שהיה לי קשר עם הצוות הרפואי בבית האבות. וכמובן, שגם דאגתי לה לבגדים, ולכל  שאר הצרכים שהיא הייתה זקוקה. אני זוכרת שבזמנו, עשינו לה מסיבת יום הולדת והזמנתי את מנהלת בית האבות. השתדלתי שיהיו הרבה אנשים מהצוות כדי לשמח אותה. הכנו לה זר פרחים ועוגת יום הולדת מאוד יפה. כמו כן הבאתי מישהי שתנגן על אורגנית והיה שמח מאוד,  וב"ה היא נהנתה מאוד.

באחד הימים, כששמענו יחד מוזיקה וקראנו בעיתון, היא פתאום לקחה לי את היד ואמרה לי: "רק בזכותך אני חיה, באותו רגע עברה בי צמרמורת. כעבור זמן מה טסתי לחו"ל לשלושה שבועות. כמה פעמים התקשרתי אליה לומר לה, שאני מתגעגעת אליה, וכשאחזור אני מיד אבוא לבקר אותה.

ואומנם, מיד לאחר שחזרתי לארץ, נסעתי מיד לבקר אותה. הצוות סיפר לי שבתקופה שלא הייתי היא הייתה מכונסת בעצמה, לא דיברה ונראתה מאוד עצובה. ניגשתי אליה וכשראתה אותי היא התחילה לחייך. אמרתי לה, שאני מאוד אוהבת אותה ומאוד התגעגעתי אליה, ואז ענתה לי, שהיא גם מאוד התגעגעה אלי ואוהבת אותי. נסעתי לבקר אותה קרוב לשבע שנים.

לפני שנה ביום הזיכרון, ערב יום העצמאות, קיבלתי טלפון מבית האבות שהאישה הקשישה נפטרה. כאב לי מאוד, שלא היה מי שיגיד אחריה קדיש, ולא מי שישב שבעה אחריה. ביקשתי מהחברה קדישא, שידאגו לקבורתה ושאחד מהם יגיד אחריה קדיש, לפחות בימי השבעה. ביום הזיכרון השנה הנוכחי נזכרתי בה. וחשבתי לעצמי כמה כואב, שאין מי שיעלה לקברה ויאמר פרק תהילים לזכרה. יהי זכרה ברוך.

הזוית האישית

רחלי פורסט: תודה סבתא על הסיפור המדהים, למדתי ממך מהו חסד.