מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעשה בתרנגולת

כיף ביחד!
לבנון, אגם קרעון 1982
כשהרעב מכרסם בבטן

שמי זאב שם טוב. נולדתי בבגדאד בפברואר 1939. גר בהרצליה. הייתי רוקח והיום אני גימלאי. עליתי ארצה בשנת 1951 מעיראק בגיל 12. היינו משפחה שני הורים ו-3 ילדים.

עלינו ארצה בחוסר כל. בתחילה גרנו במעברה שנתיים ואחר כך עברנו לבית שאן לעוד שנתיים. אחר כך עברנו לתל אביב. החלום שלי היה להיות מהנדס, אך לצערי לא היו ליציונים טובים כדי ללמוד בטכניון. וזאת מפני שלא למדתי בתיכון. התחלתי לעבור בגיל 15 ועזרתי למשפחה. אח"כ למדי בבית ספר אקסטרני, הוצאתי תעודת בגרות והלהכתי לאוניברסיטה בירושלים שם למדתי רוקחות 6 שנים לתואר שני. הייתי בצבא בתור קצין רפואה ונלחמתי בכל המלחמות. לפני שקבלתי את התואר עבדתי במוסד 3 שנים ואז החלטתי לשנות כיוון.

כשעלינו ארצה ב – 1951, הגענו לשער העליה בחיפה. אח"כ עברנו למעברת סקיה (היום זה יהוד), משם עברנו לבית שאן ואחר כך לתל-אביב. משם הגענו לרמת אביב, לדירה קטנטונת.

בזמן שהיינו במעברה לא היה לנו מספיק אוכל וגם לא כסף. היינו די רעבים רוב הזמן (כמו יתר העולים החדשים שמסביבנו). יום אחד הגיעה תרנגולת לבנה לסביבת האוהל, טיילה בהנאה ולקטה פירורים וגרגירים ואז משום מה היא נכנסה לאוהל שלנו. אמי הסתכלה ימינה ושמאלה וכשראתה שאף אחד לא עקב אחרי התרנגולת היא מיד אמרה לי להוריד את היריעה של האוהל ולסגור אותו. ברור שהתרנגולת לא יצאה יותר מהאוהל שלנו. כך סוף סוף ולאחר כמיהה של חודשים, יכולנו לטעום מרק עוף.

 

תמונה 1

באוהל הייתה לנו מנורת נפט שהיינו מדליקים אותה בלילה. לילה אחד המנורה נשארה דלוקה עד הבוקר. זה היה בחורף קר. התעוררנו בבוקר וראינו פרצופים שחורים. כל האויר באוהל היה ערפילי, כל הכלים היו מפויחים. אמי נבהלה מאד ורצה מילד לילד ובדקה אם אנחנו עדיין בחיים. למזלנו נותרנו בחיים. מאז ישנו בלילות בחושך.

הזוית האישית

סבא זאב: למדתי מהסיפור הזה שאם רעבים מאד כל האמצעים כשרים ואמי דאגה לנו מאד ועשתה כל שיכלה כדי להשביע אותנו.

הנכד דניאל: כשרעבים להתאפק זו לא חובה!!!.

היה לנו כייף ומחנך מאד. זה חיזק את הקשר בינינו והפתיחות הרגשית.

מילון

אין דבר העומד בפני הרצון
אם אתה רוצה לעשות משהו בחיים אז עם נחישות והתמדה תוכל להגיע ליעד.

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון“

הקשר הרב דורי