מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעשה בכוס חלב ושתי לחמניות

אני (עמית) בבידוד בבית
לאה (סבתא שלי) בתמונת ספר המחזור
הסיפור של לאה דהן

שמי לאה דהן, אבי ז"ל נולד בראדום שבפולין ואמי ז"ל נולדה בצ'נסטוכוב שבפולין.

בגיל צעיר הם נישאו ומיד היגרו לבריסל שבבלגיה שפתחה את שעריה למהגרים. כזוג צעיר הם התאקלמו יפה, הקימו עסק קטן ומשפחה נחמדה וחיו בתנאים טובים ומוצלחים.

אני נולדתי בשנת 1938 כבת שלישית ואחרונה להורי. אחותי הגדולה מרי הייתה גדולה ממני ב- 9 שנים ואחותי שרה ב- 7 שנים. אבי היה חייט עילית ומעצב אופנה ולכן עבד בסטודיו שלו בבית ולפי הסיפורים לא משתי ממנו עד גיל 4.

בשנת 1940 כשהייתי בת שנתיים הגיע הצבא הגרמני לשערי אירופה. יהודים רבים ובתוכם גם משפחתי החליטו להגר לצרפת מי ברגל ומי ברכב ואני בעגלת ילדים. בטרם הגיעה כל השיירה הגדולה הזאת לצרפת הגרמנים כבר היו שם והשיירה חזרה לבלגיה כלעומת שבאה.

כעבור שנתיים החלו רדיפות של יהודים ברחובות בריסל ע"י הנאצים והתחיל החיפוש אחר מקומות מסתור. בזכות אנשים טובים מצאו הורי מקום מסתור עבורי ואחיותיי במנזר נזירות "סנט מרי". היינו שם 10 יהודיות בין 360 חניכות נוצריות, 70 נזירות וכומר אחד ולמרבה הפלא אף אחד לא הלשין עלינו.

הוסתרתי במנזר ארבע שנים ולאחר מכן הועברתי למוסד יהודי דתי. שנתיים אחרי תום מלחמת העולם השנייה עליתי לישראל באניית מעפילים ע"ש תאודור הרצל. אניית המעפילים הייתה למעשה אניית מסע ובה היטלטלנו 2,700 איש בצפיפות רבה במשך שבועיים ימים. משהתקרבה האנייה לחופי ישראל כותרנו ע"י כמה אניות אנגליות ששלטו אז בארץ.

תמונת ספר המחזור שלי

תמונה 1

האנגלים עלו לאנייה שלנו וקרב דמים החל על הסיפון. קרב זה גבה מאתנו שלושה קורבנות ופצועים רבים משני הצדדים. הקרב תם כשהאנגלים מלאו את האנייה בגז מדמיע אשר שרף את עיניי כולנו. כשהגענו לנמל חיפה העבירו אותנו האנגלים לאנייה אנגלית אשר לקחה אותנו היישר למחנות בקפריסין.

למרות גדרות התיל ומגדלי הפיקוח של האנגלים הרגשתי חופשיה לשוטט ארבעה חודשים יחפה בין מחנה אחד לשני וליהנות מהחול הרך, השמיים הכחולים והשמש המאירה.

בקפריסין חגגתי את יום הולדתי התשיעי וכמתנה זכיתי  לקבל תפוז אחד וקופסת שימורים של חלב ממותק שהיה מעדן מיוחד למריחה על לחם כמו היום שוקולד השחר. בתום ארבעה חודשים צורפתי לגדוד בני נוער מאורגן שקיבל את אישור האנגלים לעלות לישראל. צוידתי במדים של הגדוד בגודל כפליים ממני.

כשהגענו לחוף חיפה, המדינה שבדרך פתחה את זרועותיה בשמחה וכבדה אותנו בכוס חלב ושתי לחמניות. משום מה צלם עיתון "דבר" הושיב אותי על מדרגות האוטובוס ומבחינתי הנציח את יומי הראשון, המבולבל למדי, במולדת.

בשם הילדה עם החלב והלחמניות, שכיום היא כבר סבתא לחמישה, אני מודה לנכדתי המקסימה והמוכשרת עמית על עזרתה ושיתופה הלבבי בהעלאת סיפור זה על הכתב.

זוהי אנקדוטה קטנה מהסיפור המטלטל של משפחתי אשר רבים מתוכה נכחדו השואה ולא הוזכרו בסיפור זה.

לקובץ הסיפור המלא

הזוית האישית

לאה: אני נהנתי לעבוד עם נכדתי עמית ואני שמחה שעכשיו היא מכירה את הסיפור שלי טוב יותר.

עמית: אני שמחתי מאוד לכתוב את הסיפור של סבתא שלי וצחקנו ונהנו מאוד ביחד.

מילון

צ'נסטוכוב
עיר במחוז קילצה, פולין. בעיר כנסיה עם תמונה של" מריה השחורה", מקום קדוש ביותר לנוצרים בפולין המושך עולי רגל רבים לעיר. (מאגרי מידע בית התפוצות)

ציטוטים

”אבי ז"ל נולד בראדום שבפולין ואמי ז"ל נולדה בצ'נסטוכוב שבפולין.“

הקשר הרב דורי