מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד בתאריך 26.1.1952 בבית יולדות הקריה תל אביב וקראו לו על שמו של סבו, שנפטר בשנת 1938, שמעון. שם המשפחה היה קופילביץ'. סבא נולד הבכור להוריו ז"ל – אליהו ושושנה. סבא כאמור הוא הבן הבכור, ויש לו אחות אחת שנולדה שנתיים אחריו, היא הייתה מורה ולמדה לתואר ראשון ושני שלאחריהם היא עבדה כיועצת ומנחה של מורות למתמטיקה במכון וויצמן למדע שברחובות.

ילדות

סבא התחיל את חייו ברמת גן ובגיל 6 עבר עם משפחתו לגור בגבעתיים. סבא שיתף אותי בזיכרון ילדות ראשון וסיפר שהמשפחה גרה בבית משותף בקומת קרקע עם מרפסת שפונה לרחוב. מדי אחר הצהריים היה חוזר עדר פרות מהמרעה אל הרפת ועובר בחזית הבית. סבא אהב לעמוד במרפסת ולהביט בפרות ולעשות להם מוווו, ככה הוא נהג כל יום, עד שאחת הפרות נעמדה כששתי רגליה הקדמיות על גדר הבית, הביטה לעברו וגעתה "מווו…" ארוך בחזרה. סבא, כילד, נבהל וברח לתוך הבית.

בבית היו שני חדרים, מטבח, שירותים וחדר כניסה. סבא אהב מאוד לצאת אחרי הצהריים לשחק בחצר, לחפור תעלות, להזרים מים מהברז ולהתלכלך בבוץ עם החברים. מדי שבת הם היו יוצאים ל'גן העיגול' או ל'גן בראשית' שהיו קרובים לבית והוא מאוד אהב לרכב על סוס הנדנדה שהיה בגן העיגול ולהתבונן בדגי הבריכה שבגן בראשית.

גן הילדים "בראשית" היה גן החובה שסבא הלך אליו. סבא זוכר שלכל ילד היה תא שבו הוא הניח את תיק האוכל שלו, לכל ילד נבחרה חיה שהתמונה שלה הודבקה על המגירה האישית ונתפרה על סינר כחול לבנים ואדום ולבנות. הגננת בחרה לסבא דמות של תרנגול וסבא לא אהב אותו ולא היה מוכן לשים את תיק האוכל והסינר במגירה עם התרנגול. הוא עמד בצד ובכה. למחרת בבוקר אימא שלו הגיעה איתו לגן והצליחה לשכנע אותו להישאר עם התרנגול.

לכיתה א' שבבית הספר היסודי בורוכוב סבא הגיע בשנת 1958 כשעברו לגור בגבעתיים. הוא אהב את שיעורי הספורט שהיה מעביר המורה נשר. סבא הצטיין בריצה למרחקים קצרים, קפיצה לרוחק, שיחק כדורסל בנבחרת בית הספר ואף השתתף בטורניר של "עיר הנוער"- כל חופשת קיץ בגני התערוכה בתל אביב התקיימה עיר הנוער שהיה אירוע לבני הנוער. במשך שבועיים התקיימו בגני התערוכה אירועי מוזיקה וספורט שהיו מיועדים לצעירים. סבא אהב מאוד את שיעורי המלאכה והחקלאות. את שיעורי המלאכה העבירה המורה יהודית והם היו מכינים עבודות מעץ כמו מנורת שולחן, ריקועי נחושת ואביזרים לנוי מעץ.

לסבא היו שני חברים טובים, מאיר ואהוד ולשלושתם היו חלומות לכבוש את העולם: הם היו יושבים מול אטלס גיאוגרפי וכובשים ארצות. כילדים הם היו יוצאים לכבוש במסעות רגליים את הסביבה שמחוץ לעיר גבעתיים, הם יצאו ברגל על סמך תחושות בטן והגיעו עד גשר הירקון החדש שהוקם בזמנו ונמצא היום על דרך נמיר. בהמשך הם הגיעו עד תל-קסילה, אתר ארכיולוגי שנמצא כיום במתחם מוזיאון תל אביב שברמת אביב. בשנת 1967 סבא סיים את בית הספר היסודי (לא היו חטיבות ביניים) ונכנס ללימודי הנדסאים בבית הספר טכניקום-גבעתיים.

צבא ומלחמות

בשנת 1967 איימו מדינות ערב – מצרים, ירדן, סוריה, עירק ולבנון על מדינת ישראל. מצרים סגרה את מיצרי טיראן למעבר של אוניות ישראליות. בישראל החלה תקופת הכוננות, אנשי מילואים גוייסו לצבא והמשק נפגע קשה. לאחר שלושה שבועות החלה מלחמת ששת הימים כשמטוסי חיל האוויר תוקפים את בסיסי האוויר של מצרים, ירדן, סוריה ועירק. באותו בוקר של החמישי ביוני 1967, השמיד חיל האוויר הישראלי את כל חילות האוויר שהוא תקף. חיל האוויר השיג שליטה בשמיים ובכך איפשר לחיילות הקרקע להתקדם ולכבוש את חצי האי סיני מהמצרים, שטחי יהודה ושומרון מהירדנים ואת רמת הגולן והחרמון מהסורים. סבא זוכר כנער את האזעקה הראשונה בשעה 08.00 בבוקר, כשכולם ירדו למקלטים והמתינו לשמוע את החדשות ברדיו. הוא זוכר את לילות ההאפלה כשכל הרחובות היו חשוכים, חלונות סגורים ורכבים מעטים שנסעו עם פנסים צבועים בכחול. כל זה כדי למנוע ממטוסי אויב, שאם יגיעו, לאתר את הערים המיושבות ולהפציץ אותן.

עם סיום הלימודים בשנת 1972 סבא התגייס לצה"ל ושובץ בחיל האוויר. סבא עשה קורס של מכונאי מטוסים ונשאר בבית הספר הטכני של חיל האוויר כמפקד קורס ומדריך לבני נוער שבאו ללמוד בתיכון שהוקם בביס"ט. באוקטובר בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא הוזעק ביום הכיפור להתייצב בבסיס ונשלח לבסיס חיל אוויר באל-עריש שבסיני.

הקמת משפחה

את סבתא שולמית הכיר סבא יום אחרי שהוא נולד, אבל הוא לא זוכר את ההיכרות הראשונה. סבא נולד ביום 26 בינואר וסבתא נולדה יום אחריו באותו בית יולדות, ויש להניח ששכבו בעריסות שכנות. סבא פגש את סבתא שוב בכיתה ח' ומאז הם ביחד. באפריל שנת 1973 הם נישאו בעיר תל אביב. אימא שלי, איילת, נולדה בשנת 1975 ואחריה נולדו ורד וליאור. איילת נישאה ליונתן ויש לי אחות בשם ליה. ורד נישאה למשה ויש להם שלוש בנות: שירה, אורי ונועם. ליאור נישא לדניאל ונולד להם הבן עמית.

עבודה

עם סיום הצבא סבא התקבל לעבוד במחלקת הנדסה במפעל של התעשייה הצבאית. כשסבא חיפש עבודה, קסם לו הרעיון לעבוד בחברה שמפתחת ומייצרת ציוד צבאי לשימוש צה"ל. המחלקה שסבא עבד בה תכננה תחמושת לטנקים, תותחים, מטוסי קרב ולכוחות רגליים. סבא חשב שיעבוד בתע"ש שלוש או ארבע שנים, אבל בסופו של דבר הוא עבד שם למעלה מארבעים שנה. סבא ראה בעבודתו סוג של שליחות למען בטחון המדינה, בנוסף, אופי העבודה שכללה היכרות עם מגוון גדול של אנשים, אנשי צבא, אנשי עבודה, ספקים ויצרנים, היכרות עם טכנולוגיות חדשות, חומרים ותהליכים הניעו את סבא להישאר בתע"ש עד פרישתו לגמלאות. כמי שעסק בהדרכה בשירות הצבאי וידע להלך עם אנשים הוא נבחר לשמש גם יו"ר ועד במפעל שבו הוא עבד.

הפרויקט המיוחד של סבא

סבא תמיד אהב ליזום פרויקטים מיוחדים והוא סיפר לי על פרויקט מאוד מיוחד שחיבר בין עיסוקו הטכני לטבע ולציפורים. לפני כעשר שנים מהיום, סבא קיבל טלפון מאדם העונה לשם אמנון שביקש ממנו לבדוק אפשרות לקבל ארגזי נשק ותחמושת לטובת פרויקט שהחל להתנהל בביה"ס "כצנלסון" בגבעתיים. ביה"ס עבר שיפוץ וכל החרכים שבקירות נאטמו. והנה, מגיע הזמן שציפורים המגיעות מאירופה וקיננו בחרכים אמורות להגיע ולקנן בהם שוב. לציפורים קוראים סיסי חומות. אמנון, בשיתוף תלמידי בית הספר, התכוון לחבר אל קירות בית הספר ארגזי תחמושת שהוסבו לתיבות קינון תוך תקווה שהסיסים יכנסו לתיבות החדשות שהותקנו עבורן בעזרת מכבי האש והעירייה. ואכן, הסיסים הגיעו וקיננו בשיכון החדש שהוכן להן.

ארגז תחמושת שהוסב לתיבת קינון עבור סיסי חומות

הצלחת הפרויקט הובילה ליצירת קשר עם פרופ' יוסי לשם האורניתולוג מאוניברסיטת תל אביב, שבאותו זמן החל עם מוטי צ'רטר, הדוקטורנט, לקדם את נושא ההדברה הביולוגית בארץ. הדברה ביולוגית מקטינה את חומרי ההדברה הכימיים ומשתמשת בטבע כגורם מדביר. תפקיד ההדברה הוא להקטין את מספר המכרסמים בשדות המעובדים ומי טוב יותר לצוד מכרסמים מאשר בזים ותנשמות? לכן, אם יפוזרו תיבות קינון בשדות, הבזים והתנשמות יקננו בתיבות, יטילו ביצים, יטפלו בגוזלים ויצודו את המכרסמים עבורם ועבור הגוזלים. משפחת תנשמות אחת מחסלת כאלפיים עד חמש אלפים מכרסמים בעונה. סבא דאג שפרויקט ההדברה יקבל למעלה מאלף וחמש מאות ארגזים. הארגזים הגיעו לאחד מישובי עמק יזרעאל, הוכנו ונצבעו על ידי חיילים מתנדבים מחיל הים והוצבו בשדות עמק יזרעאל ובית שאן. מאחר וציפורים אינן מכירות גבולות, הן עברו גם לעמק הירדן שבממלכת ירדן. הידע בפרויקט זה הועבר לירדנים כדי שגם הם ידעו כיצד להציב תיבות קינון בשטחים החקלאים שלהם ולהימנע מהדברה כימית. את הפרויקט בצד הירדני ליווה גנרל בדימוס מנסור אבו ראשיד שהיה משושביני הסכם השלום עם ירדן והיום הוא יו"ר ארגון ACPD. סבא מאוד גאה שהיה שותף בפרויקט הזה, גם אם חלקו היה קטן יחסית.

סבא עם פרופ' יוסי לשם עם אנשי הפרויקט

הזוית האישית

מעיין: התעניינתי בסיפור של סבא וגיליתי דברים חדשים. שמעתי סיפורים מעניינים ומצחיקים ולמדתי על פרויקט שעסק בו. הקשר שלנו התחזק ושמחתי לפגוש אותו כל שבוע. אני מאחלת לו שיהיה בריא ומאושר.

סבא שמעון: ההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי היתה עבורי חוויה מיוחדת. שיתופי אירועי העבר עם מעיין היו לא פעם מאוד מרגשים. חוויות טובות ופחות טובות צפו ועלו ונשזרו בתולדות המדינה. מקווה שמעיין שגילתה סקרנות ועניין הפיקה את המרב מהשיחות בינינו ותמשיך להיות סקרנית כלפי העבר, כדי שתוכל לעצב עתיד טוב יותר.