מאגר סיפורי מורשת

שמי מוריס סטון, נולדתי בתאריך 21.10.1950, בעיר קהיר שבמצרים להורי, נוזהה לבית כהן ואלברט סטון. עלינו לארץ בשנת 1957 לישראל. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי, אורי סטון. במהלך המפגשים, סיפרתי לאורי, על עלייתנו לארץ ועל התקומה בארץ ישראל ויחד תעדנו את סיפורי.

אני הבן הבכור ונולדתי לאמי כשהייתה בת 16. יש לי שני אחים: שמואל ובועז. שמואל, נולד בקהיר ובועז בישראל. נקראתי על שם סבי מצד אבא.

אני בן שלוש בחצר הבית בקהיר 

אני בן ארבע ואחי שמואל בן שלוש בנופש באחד מחופי מצרים

בגיל חמש התחלתי ללמוד בכיתה א' בבית הספר הצרפתי שבקהיר שבו היהודים למדו מגיל זה. בבית דיברנו ערבית וצרפתית. הדור המבוגר יותר ידע עברית כי למד את השפה ב"חדר" וקרא בתנ"ך ב"שפת הקודש".

תלמיד כיתה א', בבית הספר הצרפתי במצרים, בחג המולד עם פָָּּפה נואל (סנטה קלאוס)

בשנת 1956 אחרי מבצע סיני (קדש), היחס ליהודים היה מנוכר ואפילו עוין ומשפחתי החליטה לעלות לארץ ישראל. אחותה של אמי, שרה, עלתה יחד עם משפחתה לישראל בשנת 1955. משפחתי וסבי, אבא של אמי, ביחד עם הדודה אסתר ז"ל והדוד דני, עזבנו את מצרים בחודש מרץ 1957. הדרך לצאת ממצרים הייתה לא קלה ורק בעזרת נתינת כסף לאנשי השלטונות, הצלחנו לעלות לספינה במצרים ולהפליג לאתונה שביוון.

תעודת מעבר (תמונה אחרונה ממצרים)

באתונה אנשי הסוכנות היהודית ערכו לכל העולים סדר פסח כהלכתו. גרנו מספר חודשים בדירה באתונה (שהסוכנות היהודית ארגנה לנו) ולאחר מכן הפלגנו בספינה רעועה שהייתה מתנדנדת מאוד בים הסוער. אני זוכר, שביקשתי מאימא שלי שתבקש מקברניט הספינה לעצור אותה בתחנה הקרובה. כמובן שהספינה המשיכה בדרכה והגענו לישראל, הארץ המובטחת, לנמל חיפה. היה זה יום שישי והסיעו את כל הקבוצה שהגיעה מקהיר למושב "עמי עוז" אשר בפתחת רפיח. כשהגענו למושב ירדנו מהמשאית ונכנסנו לבית הראשון במושב (היה זה בשעות הערב) ואז נציג הסוכנות הדליק נרות וברך אותנו בשבת שלום. אמי הייתה בהלם וכמעט התעלפה.

מטרת הבאת הקבוצה הייתה ליישב את הנגב, להיות חקלאיים ששומרים על השטח מפני ערבים פדאיונים (כך נקראו הערבים שגנבו ציוד ותוצרת חקלאית). לימים נהיו למחבלים שמטרתם הייתה להרוג יהודים. במושב עסקנו בחקלאות, למדנו לעבד את האדמה ולעבוד קשה במהלך כל ימות השנה. היה זה קשה מאוד לבני המשפחה שלי שהגיעו מהעיר ולא ידעו לעבד אדמה. בקהיר, אבי היה מנהל במפעל לייצור תרופות וסבי היה מנהל באחד מבתי הכלבו הגדולים בעיר.

כל ילדי המושב למדו ביחד בכיתה רב-גילית. אני למדתי שם שנה ולאחר מכן עברנו לעיר חולון ושם גרנו בדירת חדר בדמי מפתח. הדירה כללה חדר שינה, מטבחון והשירותים היו בחצר. התחלתי ללמוד בכיתה ב' במחזור הראשון של בית ספר "עלומים". כשעלינו לארץ הרשו לנו לשים את חפצינו האישיים בתוך ארגז עץ ולאחר מכן הוא שימש עבורי כשולחן כתיבה למשך שלוש שנים.

כעבור זמן, הורי מצאו דירה גדולה יותר בבת ים בשיכון עולה חדש, שכללה שני חדרים, מטבח ושירותים בתוך הבית. אני המשכתי ללמוד בחולון עד לכיתה ח' והייתי רוכב על אופניים מידי יום את הדרך מחולון לבת ים ובחזרה. אחי שמואל כן עבר ללמוד בבית ים ולאחר מספר שנים נולד בועז, אחי הצעיר.

אני כתלמיד כיתה ז' בבי"ס "עלומים" בחולון 

בסיום כיתה ח' התחלתי לעבוד בבנק החקלאות כחניך. עשיתי זאת על מנת להביא פרנסה נוספת למשפחה. בבנק עשיתי שליחויות ועזרתי לפקידים בכל הנדרש. בין יתר העבודות שעשיתי הייתה עבודה אחת שנעלמה מהעולם: הדבקת מעטפות באמצעות גלגלת עם מים. בכל יום, לאחר סיום העבודה, נסעתי לבי"ס ערב ושם המשכתי ללמוד מכיתה ט' ועד לכיתה יב'.

בשנת 1968 התגייסתי לצבא ושרתי ביחידת בתי דין צבאי דרום, ליד קריית מלאכי. במהלך השירות הצבאי הכרתי את מזל אשתי ולימים נישאו.

טיול לתל חי עם חברי מתנועת השומר הצעיר 

אחרי השירות הצבאי חזרתי לעבוד בבנק ביחידת המחשב. עם הזמן התמקצעתי בתחום תכנות המחשב וניהול מערכות מידע, כולל ארגון ושיטות. למדתי את כל התפקידים בבנק ובתפקידי האחרון הייתי מנכ"ל בנק החקלאות בתל אביב.

בזמנו המחשב היה כארד סיסטם, כלומר היו כרטיסים עם נקבים ומכונות המחשב היו קונבנציונליות, מכונה מכנית, מכונה ממיינת, מכונה מלווחת (מדפיסה) ומכונה מחשבת. עם הזמן התקדמנו לעבודה עם מחשבים על דיסקים וטפים (סרטים), לאחר מכן למחשב עם זיכרון מאוד מוגבל ובהמשך עבדתי עם מחשבים חדישים שאין בהם הגבלה לגודל הזיכרון ולמהירות העיבוד.

בשנת 1973 מזל ואני נישאנו ונולדו לנו שני ילדים: אבי וענבל. שניהם נישאו והקימו משפחות. יש לנו מהם שבעה נכדים מדהימים ומיוחדים, שעטופים במלוא החום והאהבה.

השתתפתי בשלוש מלחמות: מלחמת יום כיפור, מלחמת ההתשה בסיני ומלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה). שרתי במילואים עד גיל 60, כאשר ב- 10 השנים האחרונות התנדבתי והייתי מפקד מרכז גיוס דרום. כיום אני גימלאי גאה, גר ברחובות, פעיל ונהנה ממשפחתי האהובה והיקרה.

משפחתנו האהובה – מזל ואני עם נכדינו

הזוית האישית

אורי: היה ממש כייף לחוות עם סבא את התהליך שעברנו במהלך התוכנית. למדתי הרבה על עברו של סבא. חלק מהסיפורים הכרתי והיו סיפורים חדשים שגיליתי והייתי מופתע. ביליתי עם סבא זמן איכות מעניין ומשמעותי. אני רוצה לאחל לסבא היקר שלי שנמשיך לבלות יחדיו ושנמשיך להיות בקשר חזק ואוהב.

סבא מוריס: אני גאה באורי שבחר בי להיות הסבא המלווה להשתתפות בתוכנית. התוכנית מדהימה ויוצרת קשר בלתי אמצעי בין הדורות. אני מכיר את אורי טוב יותר וכך גם הוא מכיר אותי טוב יותר. שנינו חיכינו למפגשים השבועיים ושנינו היינו מוכנים לוותר על פעילויות אחרות על מנת להשתתף בתוכנית. היה לי כייף גדולללל ! אורי הוא נכד אהוב, מלא עוצמה, יכולת הקשבה וריכוז. אני מאחל לאורי שיגשים את כל משאלות ליבו ורצונו ושלא יוותר לעצמו לעולם. יש לו את היכולת והכישרון להשיג כל דבר שהוא רוצה מבחינת לימודים, חברים, פיתוח אינטלקטואלי.

המסר שלי: אם תתמיד בכוח הרצון שלך, תמיד תגיע למטרה אליה אתה שואף. יהיו קשיים בדרך, אבל אפשר להתגבר על הכל…