מאגר סיפורי מורשת

הבריחה מפולין

כשהייתי בן 10 פרצה מלחמת העולם השנייה. סיימתי כיתה ג'. אבי גויס לצבא הפולני וחזר רק אחרי שהגרמנים כבשו את העיירה שלנו. כחודש לאחר מכן, עזבנו את העיירה לכיוון מזרח לאזור שבשליטת הרוסים.

בדרכנו היינו צריכים לחצות את נהר בוג שהוא גם קו הגבול בין הגרמנים לרוסים כדי להגיע לצד השני. היה לנו איש שהוביל אותנו מהעיירה שלנו אל האזור שנשלט על ידי הרוסים. לפתע בא לקראתנו קצין גרמני על סוס לבן, כשראה אותנו הקצין שאל אותנו " לאן פניכם מועדות". המוביל שלנו הסביר לו שעזבנו את העיירה שלנו שנשרפה כליל בזמן הקרבות. הקצין הגרמני הסביר לנו שהרוסים לא נותנים לפליטים לעבור אבל לו אין בעיה לתת לנו לעבור את הנהר. הקצין אמר שכשנגיע לנהר, לפנות לאחראי הגרמני במקום ולומר לו שהוא (הקצין) מרשה לנו לעבור את הגבול. המוביל אמר לו שהאחראי ליד הנהר לא יאמין לנו, לכן ביקש ממנו לתת לנו אישור בכתב. כשהגענו לנהר הגרמנים אמרו לנו בבקשה לעבור ולבקש מהפולנים בעלי הסירות בקרבת הנהר להעביר אותנו לצד השני.

התחיל מיקוח על המחיר. הפולנים דרשו מחיר שלא יכולנו לשלם אותו. הוויכוח נמשך הרבה זמן ואז ירדה החשכה, לפתע הופיע אותו קצין שפגשנו בדרך, הוא התפלא מה אנחנו עוד עושים פה, סיפרנו לו על המיקוח עם הפולנים, כשהוא שמע על כך, הוא שלף את האקדח ונגש לבעלי הסירות ושאל אותם מה הם מעדיפים: כסף או חיים. בן-רגע הפולנים הכינו את הסירות, עלינו עליהם, וצלחנו את הנהר.

השהיה בסיביר

לאחר שהגענו לברית המועצות הוגלינו לסיביר, המקום היה מוקף יערות במרחבים עצומים. שיכנו אותנו בצריפים (בחדרים קטנטנים), העיסוק היחידי היה כריתת עצים. בקיץ רחשו יתושים ובחורף כפור עמוק בן עשרות מעלות מתחת לאפס. מזון היה בצמצום, ללא ירקות ופירות, הפירות היחידים שהיו הם פירות יער: פטל בר, גרגירי יער ופטריות. עקב חוסר ויטמינים חלינו בעיורון לילה. בחדר היו רק מיטה ותנור מובנה ששימש לבישול ולחימום. הלכתי לבית ספר לכיתה ב', למדתי רוסית וחשבון.

כשפרצה המלחמה בין הגרמנים לרוסים ב-1941 שוחררנו מסיביר בגלל היותנו בעלי אזרחות פולנית. לכן החלטנו לברוח מהכפור הסיבירי אל החום האוזבקיסטני (הרחק מהחזית).

סבא בצעירותו

קבלת הפנים של המולדת הפולנית

כשעזבנו את אוזבקיסטן וברית המועצות ב-1946, הגעתי לפולין בכוונה להירתם לבניין המולדת הפולנית ולשקמה מהריסותיה. בברית המועצות חונכתי ברוח הפטריוטית הפולנית, שהמורים והמדריכים שלנו לימדו אותנו שהעם הפולני נרתם לשיקום ההריסות מהמלחמה והחוזרים מתקבלים בסדר פנים יפות ועוזרים להתיישב, מה רבה הייתה האכזבה כאשר הגענו לתחנת הרכבת הראשונה על אדמת פולין התכבדנו במטר אבנים מצד קהל שהתאסף בתחנה בליווי קריאות "יהודים, תחזרו מנין שבאתם". ההלם שבו נתקפתי לא יתואר. התבודדתי בפינת הקרון והייתי מנותק רגשית מכל העולם החיצוני, החלום להתיישב בפולין ולהשתתף בשיקומה נגוז כלא היה. כשהגענו לנקודת איסוף ומיון של החוזרים מברית המועצות, היה זה אך טבעי שהצטרפתי לקבוצת נוער שמטרתה עלייה ארצה.

הזוית האישית

תמיר מונדייב מעלה את סיפורו המרתק של סבא נח על הבריחה מפולין.