מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מעין גנים לשרונה בגליל התחתון

תחיה ורחל
תחיה ב"הגנה" בקורס סמלים
סיפור חיי

שמותי 
שמי תחיה. נקראתי על-שם סבתי (אם אבי), ששמה היה (באידיש) חייענקה.
הורי רצו בשם עברי והתייעצו עם שכננו נתן שיפריס (חבר ועד הלשון העברית), שהציע את השם תחיה.   שם משפחתי מוסל השם שקבלתי עם נישואי ליצחק מוסל ז"ל. חשבנו לעברת את שם המשפחה, אך נמנענו מכך על-מנת שבני-משפחה שיעלו ארצה יוכלו למצוא אותנו. 
שם משפחתי מבית הורי היה גלין סבורים שנקרא על-שם הנהר גלינא ברוסיה.            
 
הורי ואחי 
אבי, אברהם אהרון – היה רוקח, עלה לארץ מרוסיה ב- 1922, לאחר ששהה 10 שנים במזרח סיביר, בקור של מינוס 70 מעלות. אמי זהבה, עלתה מליטא ב-1923, לאחר הכשרתה בארגון "החלוץ".
רק בגיל מאוחר נודע לי עד כמה היו הורי חדורי אידיאלים ציוניים, ואילו מאמצים השקיעו כדי לעלות ארצה ועם עלייתם. כל חייהם עבדו בעבודה פיזית קשה.    
 נולדתי בארץ-ישראל ב- 19.10.1926 הבכורה במשפחתי.
לי אח אחד, אוריון, יליד 1928. בגיל 12 יצא לפנימיה ומשם לקיבוץ ולפלמ"ח, נלחם בגליל במלחמת השחרור. היה ספורטאי, אלוף הארץ בזריקת דיסקוס, השתתף באולימפית הלסינקי, היה טייס, למד בארה"ב, קיבל שני דוקטורטים ומונה לפרופסור לאנטומיה.          
 
ישוב הולדתי וילדותי  
נולדתי בעין-גנים המושב הראשון בארץ (נוסד ב-1908), ליד פתח-תקוה (היום הוא רחוב בפ"ת).
בראשית קיומו חיו ופעלו בו א"ד גורדון, י.ח. ברנר,ברל כצנלסון, דוד שמעונוביץ.
א"ד גורדון חיבר לאספת המושב תקנון: שוויון הנחלות, עבודה עצמית, עבודה עברית, דיבור עברי, עזרה הדדית, החלטות עפ"י האספה התקנון הועבר לכל המושבים שקמו אחריו בארץ (נהלל וכו').
 
אנו, ילדי המושב, חונכנו לאור כללי התקנון – לעזור להורים בעבודות המשק (בבית, בפרדס, בלול, עם העיזים והפרות). שיחקנו, בני כל הגילאים, ברחוב הרחב (משחקי כדור, מחנים, "מקלות", סוס-ארוך, "דג מלוח", מחבואים ונסיעה על הקרונית שהובילה ארגזי פרי מכל פרדס לבית-האריזה המשותף), טיפסנו על עצים וקפצנו מגגות הלולים.
 
בעין-גנים היו גן-ילדים ובית-ספר עד כתה ו'. למורים התייחסנו כאל חברים, קראנו להם בשמותיהם הפרטיים: יהודה, מרים, עליזה. זכור לי רק טיול אחד עם בית-הספר לבן-שמן.  
 
היו משפחות עין-גנימיות וצאצאיהם שהתפרסמו לאורך השנים: עובד שיפריס (בנו של נתן) נעשה בקליפורניה מדען בינלאומי – פיתח את תורת הגנטיקה הבוטנית לריבוי זני פירות וירקות; משה אייזנברג הוא האלוף מוסה פלד; תמר בורנשטיין-לזר, סופרת (כל ספרי קופיקו); משפחת מוסינזון מצאצאיה: משה מוסנזון (כתב על שרותו בצבא הבריטי), אחיו הסופר יגאל מוסנזון (כתב את "חסמבה") ובנותיו הסופרת דבורה עומר (מספריה: "הבכור לבית אבי",  "שרה גיבורת ניל"י")  והמשוררת ורד מוסנזון; משפחת פנחסי, חתנם אל"מ בנימין גיבלי היה מפקד בכיר ומנהל ביה"ר "שמן"; ומשפחת מרדכיבן-דרור מפיצי כרטיס "אדי" – לתרומות אברים.           
חברותי ב"הגנה" 
בגיל 13 נכנסתי לארגון המחתרתי "ההגנה".
ערכנו מסעות, אימוני יום ולילה, למדנו שימוש באקדח וברימון-יד. עברתי קורס מ"כים (אחד ממדריכי היה המשורר נתן יונתן, בהיותו חבר הפלמ"ח), שמרנו בעמדות סביב פתח-תקוה, מול כפרים ערביים עוינים בסביבה. הדרכתי בנות כולל עולות חדשות מאירופה, שלא ידעו מילה עברית.
צרפוני כבת יחידה לאימוני הגברים שימוש במקלע ומסעות קשים ומינוני כמפקדת הבנות בפתח-תקוה. למחרת קום המדינה צעדנו בגאווה ובגלוי ברחובות פ"ת מה שנעשה בסתר תחת השלטון הבריטי.   
 
לימודים והוראה
למדתי בעין-גנים (עד כתה ו'), 3 שנים בגמנסיה "ביאליק" בפ"ת ובגיל 16 וחצי סיימתי את גמנסיה "אחד-העם" ובחינות בגרות ממשלתיות. בכיתתי למדו גם המוזיקאי-המשורר עמנואל פשצנר-זמיר, הסופר חנוך הלפגוט-ברטוב ואיש אמ"ן אריה פרידלנדר-שלו. הורי לא הרשו לי להשתייך לתנועת-נוער וכשהכיתה בגימנסיה יצאה בחופש לעזרת קיבוץ, הורי מנעוני מלהצטרף.
בשנה שלאחר מכן עבדתי כעוזרת לגננת בגן-הילדים של התימנים במחנה-יהודה. עברתי לתל-אביב ולמדתי שנה בסמינר "לוינסקי". ב-1945 הוציאונו מהלימודים להוראה בשל מחסור במורים, עקב העליה הגדולה. בגיל 19 הייתי מורה בכרכור בכיתה א', אחד מתלמידי היה המאייר הידוע דני קרמן. אח"כ התבקשתי להורות  בגמנסיה אחד-העם – זו שסיימתי – בכיתה אלף ושנה לימדתי בקרית-מטלון. 
 
ב-1949 נכבש הכפר הערבי יהודיה (היום העיר יהוד) והושיבו בבתים הנטושים עולים חדשים.
הוציאוני מכיתתי כדי לפתוח שם בית-ספר לילדים: בני 6 עד 14, דוברי טורקית, בולגרית, לאדינו, גרמנית ואידיש.
 
בקיץ 1949 התחתנתי ועברתי לחיות במושב שרונה בגליל-התחתון. לימדתי כיתות מצורפות בשרונה, לימדתי כתות ה'-ו' ב"כדורי" ו-10 שנים ביבנאל, במסגרת תהיל"ה   הוראת מבוגרים שייסד יצחק נבון, אז שר החינוך. גידלתי את ילדי וב- 1988 התפניתי ללימודים ב"אוניברסיטה הפתוחה": ציונות, אנטישמיות, השואה, ירושלים, לשון ועוד. בגיל 70 (1996 ) קיבלתי תואר ב.א. בהצטינות.             
 
ארכיונאות  
בשנת 2000 בקשוני להקים ארכיון בשרונה ותוך הקמתו למדתי בקורס אקדמי לארכיונאות במשך שנה וחצי באוניברסיטאות שונות בעמק יזרעאל, בעמק הירדן ובתל-אביב.            
 
המשפחה שהקמתי 
 ילדתי ששה ילדים חמישה בנים ובת. גידלנו אותם בתנאי מחסור וללא עזרה וכולנו עזרנו בכל עבודות החקלאות והמשק. כיום ילדי כולם אקדמאים, הבנים היו קצינים בצה"ל ולחמו. בכורי אוד בוגר הפנימיה הצבאית בחיפה, היה סמח"ט בצנחנים. עשה דוקטורט בהנדסת מכונות, עובד בניהול; דור בוגר הפנימיה הצבאית בחיפה, היה סמח"ט בשריון, קיבל ב.א. בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה בירושלים, ניהל מפעלים בארה"ב, בקוריאה הדרומית ועד היום, בארץ. סיגל רופאת ילדים. יעקב – עורך-דין. אבי, בוגר קולנוע ועובד עם האמנית מיכל רובנר, המציגה בכל העולם ומעוז, מהנדס מחשבים, שהקים את פרוייקט הבילויים והאטרקציות "צופן הברון" בזכרון-יעקב..
בשנת 2002 התאלמנתי. כיום יש לי 19 נכדים ו-10 נינים (עוד 2 בדרך, אחד יוולד תוך חודש).            
 
חברות לחיים 
חברתי הטובה ביותר היתה סופרת הנעורים אסתר שטרייט-וורצל מאז היותה בת 16 ועד לפטירתה לפני מעל לשנה. היינו כאחיות, חולקות את כל תחומי חיינו, אף בריחוק מקומות-חיינו והקשרים עברו גם לדור הבא.
 תמונה 1
            
תחיה ואסתר שטרייט וורצל טסות לפולין
 
תשע"ו

מילון

ארכיון
מאגר מקוטלג של מידע כתוב, מצולם וכד' מן העבר.

ציטוטים

”הורי היו חדורי אידיאלים ציוניים והשקיעו מאמצים רבים כדי לעלות ארצה.“

הקשר הרב דורי