מאגר סיפורי מורשת

בשנת 2003 החלטנו לעשות מסע שורשים לפולין, בשביל לחוות את סיפורו של אבי מקרוב.

לאבי יש סיפור מדהים ומרתק, שתחילתו עם פלישת הנאצים לפולין, ופלישת חיילים גרמנים לכפר ולבתים עם רובים מכודנים. הם דרשו לפנות במידית את הכפר, וכך נאלץ אבי לעקור עם רוב משפחתו מביתו ובסופו של מסע הגירוש מצאו עצמם בסיביר, שם חיו שני חורפים והיו צריכים לשרוד בקור של מינוס 50 מעלות. בהמשך מסעו עקרו משם ולאחר שנה הגיעו לארץ במסגרת עלית ילדי טהרן. לאחר מסע תלאות בארץ הגיע לקיבוץ מזרע, שם זייף את גילו והתגייס לבריגדה היהודית. הוא הספיק להילחם בקרב בצפון איטליה, ובמסגרת זו אף לקח נקמה מהגרמנים, והצליח לממש את רצונו לנקום בגרמנים במסגרות מיוחדות, וכן הוביל שבויים. אך הפעם הוא היה זה אשר החזיק ברובה המכודן. כך בעצם סגר מעגל ובא חשבון עם הגרמנים.

ולאחר תום המלחמה לקח חלק בשיירות המשוריינות ומצור בירושלים, דרך בורמה ולחימה על עמק יזרעאל.

מסע שרשים בגליציה

בעקבות הסיפורים החלטנו לקחת את אבי ומשפחתנו למסע שורשים בגליציה ולחוות יחד את ילדותו  של אבי ומשפחתו. הגענו לקופקי שהיא כפר קטן והרגשנו שהזמן עמד מלכת, הכפר עדיין עם דרכי עפר, אנשים מובילים פרה בחבל, ברווזים בחצרות הבתים הבוציות, וקינים של חסידות על עמודי החשמל…

אבי סיפר כל הזמן שעל יד ביתם היה אגם שממנו הם היו דגים, ואומנם הגענו לביתו והסיפור היה מול עינינו. הבית עצמו נשאר בחלקו כמו שהיה עם הבאר וכל השאר, והחצי השני נבנה מחדש. מצדה השני של הדרך היה אגם ופרות סביבו, ואנשים דגו דגים. כשניסינו להיכנס לא הסכימו לאפשר לנו (פחדו שניקח את הבית חזרה). בבית ליד ראינו שתי זקנות וניסינו להבין אם הן זוכרות את אבי. התברר שהן זכרו היטב ואפילו ביקשו שלא ירביץ להן. התברר שעקב מיעוט היהודים בכפר אבי היה משתמש בכוחו כדי שיכבדו את היהודים שם.

משם הגענו לבית של אתקה בקופקי. הבית לא השתנה ונשאר ישן מאוד. גם שם לא נתנו לנו להיכנס, ונאלצנו להסתכל על הבית והחצר מבחוץ. בעוד אנו עומדים ומסתכלים על הבית פתאום שמנו שירה מפי אחותו של אבי. ציפ התחילה לשיר ולדבר פולנית בקול של ילדה קטנה.. כשיצאנו מהכפר היא שוב לא ידעה פולנית. כמו כן באותו מעמד אחת מהזקנות הסתכלה על אשתי ועלי ואמרה שאנו דומים מאוד להורים של אבי ושגם להם קראו בשמותינו.

הבית במסע השרשים

כשהם נאלצו לברוח, מהבית אחת האחיות של אבי הייתה בכפר בשם לוסקי. אבי רצה לראות את המקום האחרון שבו אחותו הייתה לפני שהגרמנים רצחו אותה. את המקום זהינו על סמך זכרונו של אבי על עץ אלון שהיה על יד הבית. אמנם העץ היה קיים אבל הבית לא. אבי היה בסוף תקופת לימודי הפרשה שהיה צריך לומר בבר המצווה שלו. בקראקוב הלכנו לבית הכנסת ובעצם שם לקח את ספר התורה וזכה לעשות את בר מצוותו.

המסע היה מאוד מרגש והאחרון של אבי. במסע נסגרו שלושה מעגלי חיים:

נושא העקירה של של אבי מהבית והרצון לנקום בגרמנים.

נושא הסיפורים משואה לתקומה – עצם זה שזכה להיות עם משפחתו בכפרי ילדותו, ולזכות לספר את סיפורי ארץ ישראל במקומות הללו.

סגר מעגל יהודי דתי עם סיפור הבר מצווה.

מצבתו של אליעזר וולקנפלד ז"ל

הזוית האישית

לדעתי למדתי המון על סבי התרשמתי מאוד מדבריו ואני ממש שמח שניתנה לנו האפשרות לעבוד ככה יחד