מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי גלסנר. בילדותי שם משפחתי היה פלד.

נולדתי בשנת 1953 בתל אביב. אבי שירת בבסיס חיל אוויר ולכן התגוררנו בתל נוף. כשהייתי בת 5 עברנו לבאר שבע, שם גדלתי ולמדתי. הבית זכור לי כבית נעים ביותר, חם ותומך. אמא, אבא, שני אחי ואני הבכורה. רן הוא בן אחי האהוב.

אבא יליד רומניה עלה לישראל בהיותו בן 10 בלבד במסגרת עליית הנוער וכמו ילדים רבים נשלח ללמוד בפנימיית בן-שמן. אמא ילידת הארץ. הורי הקפידו על דיבור בעברית בבית. הסבא שלי, סבא יוסי, לימד עברית באודסה טרם עלייתו לארץ. בתקופה בה דיברו בשפות שונות.

אני חוזרת תמיד לזכרון ילדות הקשור למלחמה. בהיותי בסיום כיתה ח' ממש בעיצומן של החזרות למסיבת הסיום, חזרתי בצהריים הביתה וראיתי את אמי והשכנים ממלאים שקי חול כדי לאטום בהם את הכניסה לבניין. התחילה מלחמת ששת הימים. מסיבת הסיום שלנו שינתה את אופיה כי שרנו רק שירי מלחמה וניצחון. זו היא ארץ ישראל שלנו !!!

הבית היה שמח, אמא אהבה לשיר ואנחנו איתה. אני זוכרת ריחות של תבשילים, בעיקר עוגות שמרים והטשולנט המיוחד של אמא, כולל הקישקע הממולא שאני הייתי תופרת.

אמא ואבא שלי עם הנין איתמר

אהבה ומשפחה

אני נשואה ל"סבא מתי". מתי היה טייס בחיל האוויר בבסיס חצרים. לשמחתי גם אני הגעתי לאותו בסיס. מתי הדריך את פרחי הטייס ואני טיפלתי בתיקים האישיים שלהם. החניכים היו בטוחים שאנחנו אח ואחות עוד בטרם אנו פגשנו זה את זו. היה דמיון ביננו.

אין ספק שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. והנה אנו נשואים כבר ארבעים וחמש שנים מאושרות. טפו טפו טפו. נולדו לנו שני ילדים כמובן שמקסימים. שירי בת ארבעים ואחת, פיזיוטרפיסטית. משירי קבלנו מתנה שלוש נכדות אהובות: טל בת חמש עשרה, זוהר בת אחת עשרה וחצי ושחר בת תשע וחצי. הבן שלנו ליאור מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, נשוי לנוגה שגם היא מהנדסת. מליאור ונוגה קבלנו מתנה נכד אהוב, איתמר, ג’ינג’י מתוק בן כמעט שנתיים. וממש עם סיום כתיבת הסיפור נולדה לנו נכדה מתוקה ושמה עומר.

 נכדינו המתוקים

לדעתי היחסים ביננו ההורים ובין ילדינו, שירי וליאור, היו יחסים של פתיחות, קירבה ושיתוף. בעלי מתי רופא ועל כן נאלץ להיעדר מן הבית לשעות רבות ואף לתורנויות לילה רבות. מטבע הדברים גידול הילדים היה בעיקר מתפקידי. כמובן שכשהיה בבית השתדל להעניק שעות איכות למשפחה. אנו יחד חווינו את שנות הילדות וההתבגרות של ילדינו כתקופה נהדרת ומעצימה לכולנו. משחקים, טיולים, חברים ועוד.

הכיף המשפחתי שלנו: פעם בשבועיים הילדים, הנכדים והכלב, מתארחים בביתנו לשישי-שבת ארוך. הולכים לישון יחד. קמים יחד, זו חגיגה אמיתית!!! לקראת הצהריים סבא מתי חוזר מבית הכנסת וכולנו מתנפלים עליו בנשיקות של שבת. מתכוננים לקידוש ושוב אוכלים. כמו שהנכדים אומרים: לא מפסיקים לאכול. הביחד הוא עצם העניין.

שלוש הנכדות שלי טל, זוהר ושחר

אני ובעלי מתי

קישור לקובץ הסיפור המלא

מהעבר להווה-מירי וזוהר

הזוית האישית

הפעילות המשותפת הייתה חוויה מעצימה ומלמדת לשני הצדדים.