מאגר סיפורי מורשת

סבתא רות  היא אמא של אבא. נולדה בשנת 1950 – ד' בטבת בעיר בואנס איירס שבארגנטינה. שמות הוריה: יעקב כיירה ואסתר לבית סתהון דבאח. אחיה הבכור- משה.

אחיותיה הגדולות: -רחל, לינדה, נעמי, ואחריה התאומות- מרים, ושרה.

נקראה בשם רות מקורו במגילת רות. רות הנקראת גם אם מלכות ממנה יצא דוד המלך.לפי מנהג "חלאב" הבנות הגדולות קיבלו את שמות הסבתות: רחל ולינדה .גם אצלם היקפדו על המשך המסורת ע"כ זכתה סבתא ונתנו את שמה לחמש מנכדותיה.

סבתא רות גדלה בבית לא גדול ללא חדר ילדים. הבנות ישנו בסלון ואחיה ישן במרפסת האחורית

במין קרוון שבנו בשבילו, בכל אופן היה להם זכרונות טובים, ילדות שמחה וממש לא רע.

ביתה היה קרוב לבית הכנסת של הקהילה החלאבית ושמו "שערי ציון"- בו הסבא היה חזן והדוד בעל קורא.

הייתה בגן ילדים שהיה מצורף לבית הספר היהודי, אשר בו למדה בהמשך בנוסף לבית הספר הממשלתי. הייתה תלמידה חרוצה ורצינית עד כדי כך שזכתה לשאת את דגל הלאום במסיבת הסיום שזה היה כבוד גדול להוריה.

תחביביה: שירה וריקוד. בזמנם לא היו חוגים שהיה אפשר ללכת אליהם אז הייתה נהנת בשיעורים בבית הספר בהכנות למסיבות, בהופעות, ובמיוחד בבית ספר היהודי. היו שרים הרבה בבית בחיק המשפחה- גם בספרדית וגם שירי ארץ ישראל.

משחקיה היו: חבל גומי קלאס ובובות. שיחקו יחד עם בני המשפחה וגם עם החברים. בני המשפחה היו משחקים בשכונה בבית הספר והכי כיף היה לשחק בחצר הגדולה בבית של סבתה. לא נשאר להם הרבה זמן למשחק כי היה עומס רב בלימודים. ובשעות אחר הצהריים המאוחרות עוד למדו בתיכון היהודי.

בשנות בגרותה נפתח בשכונתה שבארגנטינה סניף בני עקיבא אירוע שזכור כמשמח. מה שהיה עצוב לה שרוב פעילויות בית הספר הממשלתי היו פעילות בשבתות. בסיום לימודיה קיבלה תפקיד כגננת בחטיבה הצעירה בבית הספר תלפיות ובהמשך התמנתה כרכזת גני הילדים. מאוד אהבה את המקצוע ונהנתה לחנך ילדים בגיל ערך. עבדה 10 שנים בארגנטינה ו – 30 שנה בישראל וכשפרשה לא המשיכה להתעסק בתחום.

יש לה המון מנהגים לפי המוצא המשפחתי שהוא מחלאב. סבא, בעלה זיכרונו לברכה הקפיד מאוד על כך והשקיע רבות להנחיל זאת לדורות הבאים. משהו שחשוב לה בחגים: המשפחתיות, היחד, והשמחה.

אירועים חשובים בחייה 

חתונתה, לידת הילדים, עלייה לארץ, מינוי בעלה זצ"ל לדיין, וחתונת ילדיה, ולידות נכדיה. סבתא הכירה את סבא בבית הכנסת השכונתי בבואנס איירס בארגנטינה ושם נערכה החופה. הם התחתנו בשנת 1972 בהיותה בת 21. חופתה הייתה בבית הכנסת והסעודה הייתה בעולם שמחות.

סבא וסבתא ושלושת ילדיהם עלו לארץ בשנת 1980. הגיעו לשכונת גילה שבירושלים על פי המלצת שליח העלייה מהסוכנות היהודית. היו קשיים בהתחלה אך חיזק אותם אמונתם החזקה שישראל זה מקומו של העם היהודי. בארץ נולדו לה עוד 2 ילדים. כל החמישה חיים גם בארץ.

משפחתה: ילדיה ובני זוגם: נעמי- משה, אסתר- מורדכי, עזרא- יעל, יעקב- קרן, אליהו- שרה

נכדיה: מנעמי ומשה- יוסף, רחל, יעקב, מיכאל, רות. מאסתר ומרדכי- דוד, נועה מזל, רות, אסנת, יוסף. מעזרא ויעל- יוסף, נוריאל, רות, שרה. יעקב וקרן- רות, יעל {אני המספרת}, יוסף, שירה, כרמל. אליהו ושרה- יוסף, רות, יעל אליס, שילה רחמים.

סבתא רותי נהנת לפגוש אותנו ואת ילדיה תמיד ובמיוחד בשבתות וחגים שהיא מארחת אותנו ואנחנו אותה. עורכים סיורים יחד, טיולים, מפגשים ועוד המון חוויות… נוסף לבילוי עם המשפחה יש לה פעילויות במסגרת גימלאי הסתדרות המורים, כיוון שפרשה מעבודתה בגיל 60.

פעם בשבוע יש לה חוגים, פעם לימודים במדרשת נשים ופעמיים שיעור התעמלות. ובנוסף לכך נפגשת עם חברותיה ואחיותיה. היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא במשך המפגש!

אוהבת אותך מאוד יעל!!!!!!!

סבתא רות עם אבי יעקב בבר מצווה

הזוית האישית

יעל: סבתא מבקשת להוסיף שנהנתה מאוד מההזדמנות לספר ולעבוד יחד.

היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא, למדתי המון דברים מדהימים על החיים שלה ועל כל מעברי חיים שונים. זכות לי לעבוד איתה ! אוהבת יעל