מאגר סיפורי מורשת

שמי נחמה בר – אור. שמו של אבי משה פרידמן. שמה של אמי חווה פרידמן לבית רבינוביץ'.

אבי נולד בעיירה קטנה בשם ויטקוב צפונית לעיר לבוב באוקריינה בשנת 1909.

המשפחה שלו הייתה משפחה דתית חרדית. אביב היה לומד תורה ואימו הייתה מנהלת חנות מכולת – כלבו. בגיל 3 נישלח אבי ל "חדר" ללמוד לקרוא בתורה על ידיי מלמד קטנטנים. בגיל 5 ידע אבי לקרוא ולכתוב בעברית מספר " ויקרא" והיה קורא בבית הכנסת כל שבת. הוא המשיך ללמוד "ישיבה" (הישיבה היא מקום שבו ממשיכים ללמוד לימודי קודש כמו מישנה ותלמוד).

אבי המשיך ללמוד "בישיבה" עד גיל 16, באותה שנה הגיעו לעיירה שלו נציגי תנועת גורדוניה הציונית מישראל , הוא יצר איתם קשר ולמד להכיר את התנועה הציונית. בגיל 19 אבי הודיע להוריו שהוא עוזב את הבית ועולה לארץ ישראל. ההורים שלו ניסו לשכנע אותו להמשיך בלימודים "בישיבה" אבל הוא היה נחוש בדעתו להצטרף לגרעין של גורדוניה שהתכנס בעיר לבוב ללמוד על ארץ ישראל.

בגיל 21 אבי עלה לארץ עם הגרעין לקיבוץ גינוסר על שפת הכינרת.

מיד בשנה הראשונה הוא חלה בקדחת והיה בסכנת חיים! לאחר כשבוע של חום גבוה וכאבים קשים הוטב לו אבל היה חלש ורזה. רק אחרי שבוע נוסף היה מסוגל לחזור לעבודה בשדה. עקב ויכוחים ועימותים אידאולוגים (איך לנהל את הקיבוץ ולאיזה מפלגה להשתייך), אבי עזב את הקיבוץ ועבר לגור בחיפה שם הכיר את אמי.

אמי נולדה בעיר פינסק בפולניה. לאחר את לימודיה עלתה לארץ עם הוריה בשנת 1930. הם גרו בעיר חיפה על יד אחותה ואחיה שעלו לארץ לפניה. אבי ואמי התחתנו בחיפה ועברו לגור בירושלים. אני נולדתי בירושלים בחודש אוגוסט 1940. כשהייתי בגיל שנה וחצי עברנו לקיבוץ איילת השחר בגליל העליון צפונית לראש פינה , זה היה בחג סוכות 1941.

אני ישנתי בבית תינוקות וההורים ישנו בחדר קטן בצריף אבי עבד  בחקלאות ואמי עבדה במתפרה. כשהייתי בת שלוש נולדה אחותי שולה, כשהייתי בת שנתיים עברתי לישון בגן הילדים כשהייתי בת שש נולד אחי אדם באותה שנה עליתי לכיתה א', המורה שלי הייתה שלומית.

1948 – בארץ ישראל מלחמה קשה – מלחמת העצמאות. הסורים הפגיזו את הגליל ואת אזור איילת השחר. באחת ההפוגות במלחמה ההורים שלי החליטו לעזוב את הקיבוץ לחיפה. בדרך מהגליל לחיפה נסענו באוטובוס משוריין כש-4 חיילים שומרים עלינו.

בחיפה גרנו ברחוב על יד השוק, למדתי בבית עממי (בית ספר יסודי) כשעברנו לגור בשכונה חדשה המשכתי ללמוד בבית ספר חדש עד כיתה ח' באותם שנים היצטרפתי לתנועת הנוער "מחנות העולים". כחברה בתנועה יצאתי לטיולים רבים ולמפגשים עם חברי התנועה בכול הארץ. בתיכון למדתי בכיתה ט' בבית ספר גמנסיה ביאליק , בכיתה י' למדתי בבית ספר תיכון חדש בכיתה יא' נאלצתי לעבוד ( כעוזרת גננת ) במשך הבוקר וללמוד אחר הצהריים בכיתה, בבית ספר "אליאנס". כך המשכתי גם בכיתה יב'. בכסף שהרווחתי מימנתי את למודי.

בבית המצב היה המצב קשה כלכלית, כשעברנו מהקיבוץ לחיפה.

שנות הילדות עברו עלי בקיבוץ איילת השחר. בפעוטון ובגן הייתה לינה משותפת, ההורים היו משכיבים והולכים לחדר שלהם. כל יום היינו יוצאים לטיול בקיבוץ. היו מעט צעצועים שהיו עשויים מעץ או כלים ישנים מפח.

אמא, אני ואחותי הצעירה

כשעברתי לכיתה א' גרנו בבית אבן, בית ששימש לכל הצרכים שלנו, הכיתה הייתה בתוך בית הילדים שבו ישנו, אכלנו, למדנו, שיחקנו, למורה שלי קראו שושנה לימים היא הייתה מאוד נחמדה. למדתי לקרוא ולכתוב מהר ומאוד נהניתי מהקריאה (שנת 1946), בכיתה ב' נמשכה אווירה נעימה מאוד עד שהחלה מלחמת העצמאות, היו התקפות של ערבים בגליל על הישובים היהודיים, היה מפחיד.

באחת ההפוגות של המלחמה עזבנו את הקיבוץ לחיפה.

המצב בבית היה קשה, גרנו כל המשפחה בחדר אחד בצפיפות. מכיתה ג' עד ה' למדתי בבי"ס גאולה, האווירה הייתה תחרותית גם בלימודים וגם בחברה. באותה שנה עברנו לדירה חדשה ומרווחת. כיתות ו'-ח' למדתי בבי"ס תל חי בנוה שאנן. בהפסקות שיחקנו בחמש אבנים, קפצנו בחבל או שיחקנו מחניים, הייתה אווירת לימודים וחברויות בכיתות.

באותה שנה הצטרפתי לתנועת המחנות העולים – תנועת נוער ציונית חלוצית והייתי חברה בתנועה עד הצבא, פעילה ומדריכה. בכיתות ט'-י' למדתי בבי"ס תיכון חדש, באותם הימים ההורים היו צריכים לשלם את שכר הלימוד במלואו, עקב המצב הכלכלי הקשה בבית נאלצתי לעבוד כדי לממן את הלימודים ולעזור בכלכלת המשפחה, את הלימודים המשכתי בבית ספר ערב אחרי יום העבודה.

הורי, אחותי הצעירה ואחי בחגיגת בר המצווה

עבדתי משעה 7:00 בבוקר ועד 14:00, הגעתי הביתה לאכול ולמדתי מ 17:00 עד 21:00, בשנה האחרונה של התיכון התאספנו חברי השכבה והכרזנו עד גרעין – גרעין "יעד", התגייסתי עם החברים באוגוסט 1958 לנח"ל.

לאחר שלושה חודשי טירונות הגענו להיאחזות קציעות שם עסקנו בחקלאות ובאימונים (וקצת טיולי ג'יפים). בסוף השירות הוחלט שהגרעין שלנו ישלים את קיבוץ רגבים. יצאתי להדריך בתנועה בהרצליה ובסוף שנת 1960 הגענו לקיבוץ רגבים.

בקיבוץ עבדתי בבתי הילדים ובבית הספר ואז נפתח אולפן בקיבוץ ואני הייתי מורה לעברית. אחד התלמידים באולפן היה בחור בשם יורם, לאחר האולפן היינו חברים וביוני 1963 התחתנו וקיבלנו חדר משפחה.

נולדו לנו 2 בנות – דפנה והדר.

בשנת 1966 למדתי בסמינר אורנים להיות מורה, לימדתי 3 שנים בבי"ס בקיבוץ ואז נולד הבן – גולן (הוא אבא של תמר), לאחר חופשת הלידה קיבלתי את תפקיד ריכוז בית הספר בקיבוץ למשך 3 שנים.

חזרתי ללמד באולפן, לימדתי מחזורים רבים של עולים חדשים וצעירים, סטודנטים לא יהודים שרצו ללמוד עברית. בשנת 1981 נולדה תהילה, האולפן נסגר ואני הייתה המרכזת של החינוך של כל הגילאים. בתפקיד הובלתי את תהליך הלינה המשפחתית, בשנת 1985 יצאתי להמשך הלימודים האקדמאיים (מחשבת ישראל) ובתום הלימודים נפתח אולפן מתנדבים לא יהודיים וחזרתי ללמד עברית עד סגירתו, אז יצאתי ללמד באולפן בפרדס חנה, ללמד ילדי "נעלה" וילדים בפנימייה בחיפה.

כיום אני גמלאית, מלמדת שיעורי עזר בפנימייה בגבעת עדה ומדריכה במוזיאונים: מוזיאון החאן בחדרה ומוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב ומוזיאון חצר ראשונים בעין שמר.

הזוית האישית

תמר: אני מאחלת לסבתא בריאות ושתחייה עד 120. מאוד נהנתי לכתוב אתה את הסיפור ולבקר בבית התפוצות.