מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי מזרחי ושם נעוריי הוא שמור. אני סבתא לשבעה נכדים, יואב הוא השני מביניהם. נולדתי בחדרה שבישראל בשנת 1954.

הורי עלו ארצה עשר שנים לפני הקמת המדינה. הם שמעו על התהוות הישוב בארץ ישראל והחליטו להגשים את חלומם של היהודים בגולה, לעלות ארצה. הם ארזו ספרי תורה כתובים ביד ששימשו אותם דורות רבים, מעט בגדים, אוכל לדרך, את ילדיהם הרכיבו על החמורים והחלו את המסע הרגלי לכוון נמל עדן שבתימן.

המסע היה קשה, האוכל היה מועט, לילדים הקטנים המסע היה כמעט בלתי אפשרי. הם נשדדו וסבלו מהתנכלויות אך בזכות האמונה בקדוש ברוך הוא ושיבת ציון הם צלחו את הדרך.

הם הגיעו לעדן שהיא עיר נמל, שהו שם שנתיים. בעדן הם עבדו וחסכו כסף לקניית כרטיסים לאוניה שהפליגה לפורט סעיד במצרים. בהגיעם, הם עלו לרכבת ממצרים לתל אביב. כן, בעבר לפני הקמת המדינה ומלחמת העצמאות היה קו רכבת ממצרים לתל אביב.

נעשה רישום בהגעתם ואת שמו של סבי רשמו כשם משפחה. שם משפחתי המקורי הוא בנאי אבל נשארנו עם השם שנירשם עבורנו. הורי הגיעו לחדרה וגרו בתוך שכונה שרוב האוכלוסייה בה הייתה ממוצא תימני. הם עבדו בפרדסים, בשדות ופרנסו את ילדיהם. בהמשך קנו לעצמם בית.

גדלתי בשכונת "חפציבה" ליד חדרה ששכנה קרוב לנחל חדרה. באותם ימים הנחל לא היה מזוהם וניתן היה לדוג דגים. השכונה הייתה קטנה וסביבה פרדסים וחורש. בחורף פרחו הרקפות והכלניות. לאחר הלימודים ובחופשות היינו מטיילים בחולות ובחורש, משחקים ליד הנחל, הולכים לים ברגל. לא פחדנו לטייל הרחק מהבית. היינו מאושרים ושמחים.

התחתנו סבא דני ואני, חצי שנה לפני שפרצה מלחמת יום כיפור שארכה זמן רב. רוב בני המשפחה היו מגויסים ודאגנו מאוד לגורל המדינה. בננו הבכור נולד במהלך המלחמה. בהמשך התחזקה המדינה והאוכלוסייה גדלה – אנו אוהבים את מדינתנו.

סבא דני, בן זוגי נולד בישראל, גם הוריו נולדו בארץ. הסבים והסבתות שלו הגיעו בתחילת המאה העשרים לארץ כילדים קטנים. כאן גדלה המשפחה והתרחבה. יש לציין שהרוב הגדול של בני המשפחה שלי ושל בעלי נמצאים בחדרה (כ-120 במספר), דבר שמקל על הקשר הבין אישי וגורם לנו אושר רב.

חלק מבני המשפחה

הזוית האישית

סיפורה של סבתא ציפי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "רעות" בעין שמר, בסיוע המורה המלווה ענת ברג.