מאגר סיפורי מורשת

אימא של אבא שלי, סבתא סדי, נולדה במצרים. היא גרה בקהיר, עיר הבירה של מצרים, עד גיל 10. כשהייתה בת 10 אימא שלה נפטרה והיא עברה לגור עם אביה, שהיה נשוי פעם שנייה לאישה אחרת. הם עזבו את מצרים ב 1956. אחרי מלחמת סיני, המצרים סגרו את כל בתי הספר של היהודים. הם גם החליטו לגרש את כל היהודים שהיו להם דרכונים צרפתים ואנגלים, תוך 24 שעות. המשפחה של סבתא לא גורשה כי להם היה דרכון איטלקי. אבא שלה חיפש עבודה ומצא עבודה בשווייץ.

אחרי כשנה בהם האבא עבד בשווייץ והבנות שנשארו במצריים לא יצאו מהבית ולא הלכו לבית הספר – המשפחה התאחדה בשווייץ. האם החורגת לא אהבה את הבנות ואחרי כשנה בשווייץ היא שכנעה את אבא שלהן לשלוח אותן לדוד שלהם בישראל. אחותה הקטנה, סיוונה, הייתה ילדה שובבה. לדודים היה קשה להשתלט עליה ופעמים רבות הענישו אותה בעונשים כבדים. למשל, כשסיוונה הייתה בכתה ח' היא לא חזרה הביתה בזמן – הדודים כעסו מאוד וכעונש לא נתנו לה ללכת למסיבת הסיום של השכבה. בכתה ט' הדודים שלחו אותה לפנימייה בחדרה. כשסבתא שלי הייתה בת 19 היא התגייסה לצבא, והייתה חזאית מזג אוויר.

 כשהשתחררה למדה באוניברסיטה שם פגשה את סבא שלי, דני.

הזוית האישית

העבודה המשותפת אפשרה לי להכיר את סבתא שלי יותר לעומק. הרגשתי שהתקרבתי יותר למשפחה ובזכות השיחות האלה הכרתי יותר את עצמי.