מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מסע חיים מישראל לארצות הברית ומארצות הברית לישראל

סבתא מרים ונכדתה יעל
סבתא מרים בצעירותה
הייתי בוכה יום ולילה ומתחננת בפני הורי לחזור לארץ. הייתי מוכנה לעלות לארץ אפילו בפיג'מה.

שמי מרים גבאי ואני סבתא של יעל. נולדתי בשנת 1955 להורי ישראל ואלקה פוטרמן בעיר רמלה.

ילדות ברמלה

גרנו בבית קטן שהיה בו חדר שינה אחד קטן וסלון. המטבח היה במבנה מחוץ לבית, כמו כן השירותים והמקלחת.  את הכביסות נהגנו לעשות בחצר בתוך גיגית. אני זוכרת שכאשר אחי נולד, הייתי אז בת 10 עזרתי לאימא לכבס את חיתוליו.

אני זוכרת שהיה לנו בבית פרימוס ואימא הייתה מניחה על הפתילייה את סיר החמין בשבת. כדי שתהיה אפשרות לשמור על האוכל שלא יתקלקל הכנו כעין גיגית מפח שהפחח הכין עבורנו. חפרנו בור באדמה והכנסנו את הגיגית לתוכו. כשהיא מלאה בקרח. גיגית זו  שמשה כמקרר לכל דבר. אחסנו בה את האוכל וכיסינו אותה במכסה עשוי פח.

הבתים בשכונה היו קטנים וישנים אך היחסים בין השכנים היו קרובים כולם הכירו את כולם מה שהשרה אווירה חמימה ונעימה בין אנשי השכונה. גרו שם גם ערבים.

אימא הייתה עקרת בית ואילו אבי ז"ל היה איש עסקים. היה עליו להשכים כל בוקר מוקדם ולחזור מאוחר כך שלא היינו רואים אותו הרבה. הורי היו ניצולי שואה, הם אומנם לא היו בגטאות. אמי ואחיה התחבאו אצל גויים בימי המלחמה . הורי נמנעו מלדבר אתנו על כך.  רק כשהייתי בגיל 18 אבי התחיל לדבר  ולספר על הנושא. הורי הרעיפו עלינו הרבה חום ואהבה.

במלחמת ששת הימים אבי התגייס למילואים. יום אחד כשאמי הייתה לבד עם שלושת ילדיה, הגיעו לביתנו אנשי הוצאה לפועל. ואיימו לקחת מאתנו מוצרי יסוד .אמי בכתה ואבא היה מאוכזב. בתקופה זו היה מיתון במשק.

תמונה 1

ילדות בארצות הברית

בעקבות כך, בשנת 1968, אבי החליט למכור את העסקים ולנסות את מזלו בפרנסה בארצות הברית. השנתיים הראשונות בארה"ב עברו עלי בקושי רב. היו לי קשיי שפה וקשיים חברתיים. הייתי בוכה יום ולילה ומתחננת בפני הורי לחזור לארץ. אני זוכרת שאמרתי להורי שאני מוכנה לעלות לארץ אפילו עם פיג'מה. אחי לעומת זאת, לא גילו התנגדות כמוני. למדתי בבית ספר הנקרא: Tilddn שלמדו שם גם כושים. הייתה שם מורה ישראלית בשם רבקה שהייתה עובדת עם ילדים שעלו מישראל והיא היחידה שעזרה לי והכירה לי חברות.

זכורה לי חנות פלאפל שהייתה בבעלותו של ישראלי לשעבר, שם היו נפגשים ישראלים בעיקר במוצ"ש ובאמצע השבוע. לא היה מישהו מסוים שדאג למפגשים הללו, אלא הדברים עברו מפה לאוזן כשחבר מביא חבר. בחגים היינו הולכים לבית כנסת למרות שלא היינו דתיים. המפגש בבית הכנסת איחד את משפחות הישראלים שגרו באזור.

גם להורים לא היה קל. אימא לא עבדה, והיו קשיי פרנסה. לאחר שנתיים התחלנו להשתקם. אבא פתח מאפייה כשרה שומרת שבת.

תמונה 2

הקמת המשפחה

בשנת 1973 בגיל 18 נישאתי לבעל מדהים. החתונה הייתה בניו יורק. בשנת 1979 עברנו למדינת פלורידה. גרנו שם שנה וחזרנו לניו יורק מסיבות שונות. ובעלי הצטרף לעבודת אבי במאפייה. ממול המאפייה שכן בית ספר גוי. זכור לי שבערב ראש השנה, היה עומס גדול בחנות ותור של יהודים השתרך עד מחוץ למאפיה. בעלי עמד בפתח המאפייה ושמר שרק יהודים יכנסו למאפייה כדי לקנות לצרכי החג. ואילו לילדי בית הספר השכן לא התיר להיכנס. כושי אחד מבית הספר דחף את בעלי בחוזקה. אבא שהבחין בכך ניסה להפריד בינינו. כשהפנה אבי את גבו דקר הלה את אבי. הרופאים טענו שבנס לא פגע הסכין בלבו בגלל היותו שמן. הייתי בהריון עם בני הבכור ונכנסתי לפאניקה.

לאחר שנה מנשואינו, בגיל 19 נולד לנו בני הראשון, בגיל 22 נולד לנו הבן השני, ובגיל 27 נולד הבן השלישי. פתחנו עסק לעוגיות אותן היינו מספקות לחנויות מזון. העסקנו 12 פועלים מבני משפחתנו. העבודה הייתה תובענית והצריכה עבודה של בין 12-14 שעות ביום. המפעל שלנו הניב רווחים יפים אך גם ידע משברים. אך בסיעתא דשמיא הצלחנו לקום מהם. לאחר מספר שנים נאלצנו לסגור את העסק ועשינו עלייה לארץ.

העלייה לארץ

בשנת 2007 עלינו לארץ בגיל 58 החלטנו אני ובעלי שזה הזמן לעלות לארץ. בתחילה גרנו בעיר רחובות במשך שנה. לאחר שנה אבי חלה ונאלצנו לחזור לניו יורק וגם כדי לשקם את העסק. בשנת 2013 עלינו שוב לארץ ואז עלינו לאשדוד ליד בננו הגדול. קשיי ההתאקלמות בארץ היו קשים. התמודדות היום יומית, החוצפה הישראלית, היה לנו הלם תרבותי.

היום לא אחזור לחו"ל גם אם ישלמו לי, כי התרגלתי לארץ ואני אוהבת אותה. למרות שיש לי שם ילדים ונכדים ואימא. פעמיים בשנה אני נוסעת לבקר שם.

אני אומרת שאף אחד לא יעז לעזוב את הארץ על אף הקשיים שיש, כי אין כמו הארץ.

הזוית האישית

שמחתי להשתתף בתכנית החשובה של הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי יעל.

מילון

פתילייה
היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול.חומה של הפתילייה נמוך ולכן היא משמשת לבישול אטי.

מיתון
הוא מונח במקרו כלכלה שפירושו תקופה ארוכה יחסית של פעילות כלכלית מואטת בכלל המשק. מיתון בדרך כלל גורר עמו ירידות מחירים, צמצום של הייצור והמסחר וירידה בתעסוקה. מיתון חמור ומתמשך קרוי שפל כלכלי. בשפל כלכלי מחריפות התופעות של מיתון - אבטלה, פשיטות רגל של עסקים, צמצום הפעילות העסקית והכלכלית. כתוצאה מכל אלה הייצור בשפל כלכלי אינו ממצה את הפוטנציאל היצרני של השוק.

ציטוטים

”"אף אחד שלא יעז לעזוב את הארץ על אף הקשיים שיש, כי אין כמו הארץ".“

הקשר הרב דורי