מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם גדיש, נולדתי בברית המועצות בשנת 1943. במסע ארצה הייתי תינוק וכל מי שהכרתי היו אחי שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים ובת דודתי שהייתה מבוגרת ממנו בשנתיים, אבי היה מדריך נוער של תנועת פועלי ציון שמאל.

פועלי ציון שמאל

מי היו פועלי ציון שמאל? מה ההבדל בניהם לבין תנועות אחרות?

פועלי ציון שמאל הייתה מפלגה סוציאליסטית, מהפכנית וציונית, שפעלה כמפלגה עצמאית ביישוב (וגם בחוץ לארץ) משנת 1920 ועד שנת 1946, התנועות האחרות היו תנועות פועלים לא ציוניות ולא סוציאליסטיות.

איך עברת את המסע לארץ ישראל?

בחמש השנים האלה נישאתי על הגב של הוריי ומבוגרים אחרים בתוך שק.

מה היה המצב שלכם בתקופה זאת?

היינו כמו כל היהודים שנמלטו, פליטים ללא בית, ללא פרנסה, ללא אמצעי מחייה והיינו חייבים כמו כל אזרחי ברית המועצות לדאוג לכל הצרכים הללו בכוחות עצמנו. המצב הקבוע היה מצב של רעב וסבל ללא כל אפשרות לקבל טיפול רפואי מינימאלי.

איפה החל המסע ואיפה נגמר?

מסענו החל בפולין, עבר לרוסיה (לברית המועצות) דרך הרפובליקות הסובייטיות המוסלמיות קזחסטאן ואוזבקיסטן בה נולדתי. בתום המלחמה בשנת 1945 החל המסע חזרה ארצה וכאשר דבר ראשון מיהרנו לפולין לחפש את משפחתי שנשארה שם במשך כל שנות המלחמה ולא הייתה שום דרך ללמוד על מצבם. האסון הגדול היה שהם נספו יחד עם כל יהודי פולין וכל אירופה.

הקושי העיקרי היה נעוץ בכך שבסוף המלחמה לא היו גבולות ולא היו מסמכים שיאפשרו מסע בתוך מבלי להיעצר ולהיכלא במחנות מעצר של העקורים (הפליטים ללא זהות שניתן להוכיח). לעזרתנו הגיעו מדריכים מארץ ישראל שארגנו גרעינים להתיישבות בארץ ישראל והדריכו את אבי בהכנת מסמכים שיעזרו לעבור את הגבול מפולין דרך אוסטריה לנמל נאפולי שבאיטליה ואושפזתי משחפת בסנטוריום קתולי שבעיירה ליד ברגמו בצפון איטליה וכשיצאתי משם אחרי כשנתיים ידעתי לדבר רק איטלקית, וישו היה המושיע שלי, אחי הגדול מירר בבכי על אחיו הגוי. וכך עלייתנו התעכבה עד שנת 1948.

סבא אברהם התחתן ונולדו לו שלושה ילדים והוא סב לשמונה נכדים. כיום גמלאי, ותחביביו הם – קריאה, צפייה בסרטים בבתי קולנוע ובטלוויזיה ואוהב לקרוא עיתונות בענייני היום, פוליטיקה, חברה ותרבות.

הזוית האישית

חווייתנו היא ללמוד דברים חדשים אחד על השנייה, על תקופות היסטוריות שעיצבו את גורלנו.