מאגר סיפורי מורשת

סבתא זיוה, נולדה בישראל במושב בית שערים שבעמק יזרעאל בשנת 1942. להורים – אילה (הינדה) ילין אשר נולדה בעיר לחוביץ בפולין ול – מורדכי (מוטקה) סטיפנסקי אשר נולד בזביל באוקראינה שברוסיה.

אילה עלתה לארץ במסגרת תנועת החלוץ בגיל 16 בשנת 1934, מרדכי עלה לארץ בשנת 1922 עם קבוצת ילדים יתומים שאיבדו את משפחתם לאחר המהפכה הקומיניסטית והוא רק בן 8.  הם נפגשו בשירות הצבאי בחיל האוויר ומאז עושים את מסע החיים יחדיו.

סבא משה, נולד בסיביר ברוסיה במקום שנקרא סיפטיפקאר בחבל קומי שבסיביר. הוא נולד בשנת 1940, להורים רחל (רושקה) שוורץ מקאליש פולין ולנחום רוזנשיין מקאליש פולין. הם עלו לארץ בשנת 1949 יחד עם המשפחה.

סיפור חייו של משה סטיפנסקי

בתמונה רואים קבוצת חיילים יהודים מארץ ישראל, שהתנדבו לצבא הבריטי לקראת סוף מלחמת העולם השנייה במסגרת הבריגדה היהודית או בשמה המלא החטיבה היהודית הלוחמת , כל לוחמיה ומפקדיה היו מבני הישוב בישראל. החטיבה נלחמה בחזית האיטלקית וספגה אבדות והרוגים.

אני רוצה לספר על אחד מהקבוצה שהוא הדוד שלי, אח של אבא שלי ושמו משה לבית סטיפנסקי.

משה לבית סטיפנסקי ז"ל

בעקבות מלחמת העולם הראשונה והפוגרומים שהתחוללו אחריה הגיע לאוקראינה ישראל בלקינד מראשוני הבילו"יים ואסף 132 יתומים בהם שלושת ילדי סטיפנסקי. אחרי מסע מפרך דרך אלכסנדריה שבמצריים ומדבר סיני, הגיעה הקבוצה ליפו משם נגררו הילדים לחדרה לירושלים לצפת בסוף הגיעו לכפר ילדים ליד עפולה וחיו שם כרפובליקה של ילדים עם חוקה מיוחדת. בתחילת שנות ה-30 נסגר המוסד שניקלע לקשיים כלכליים והילדים התפזרו.

משה ואסתר האחות הגדולה הצטרפו לקבוצת גבע. מרדכי נישא לאילה (הינדה לבית ילין) והיו ממקימי מושב בית שערים שבעמק יזרעאל.

משה היה בין חיילי הבריגדה שהתנדבו לצבאות הברית במלחמתם בגרמנים. בחזית עצמה היו רק כ-6 שבועות, אך סבלו הרבה קורבנות והתחושה הייתה: "רחשנו לנו את מקומנו בין הצבאות של יתר העמים, עמדנו במבחן"

המפגש עם הפליטים ששרדו את מחנות ההשמדה היה קשה מאוד משהסתימה מלחמת העולם, הצטרף משה עם חבריו לארגון להתיישבות והגיעו למושב רמות נפתלי שבגליל העליון. משהחלה מלחמת השחרור, סבל היישוב מהתקפות חוזרות ונשנות מצד הכנופיות של הערבים ומשה היה מהקורבנות הראשונים של היישוב והוא רק בן 34.

מתוך אתר יזכור – לזכרו של טוראי משה סטיפנסקי ז"ל

"בן רחל ושבתאי, נולד בשנת 1915 ברוסיה. בשנת 1922 הגיע לארץ והוא בן 7. למד בבית-ספר יסודי, קיבל חינוך חלוצי וראה את יעודו בשירות הביטחון הלאומי. ארבע שנים רצופות היה נוטר.

בתקופת מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, תחילה ל"באפס" ואחר-כך לגדוד השני של הבריגדה היהודית.

אחרי שש שנות שירות בצבא השתחרר והתיישב עם קבוצת חברים בארגון "וינגייט", ארגון חיילים משוחררים, ברמות נפתלי. עייף מהמלחמה ומהשירות הממושך בצבא התאושש בעלותו על הקרקע, אלא שבדידותו העיקה עליו. משה לא היה איש דברים, ואת רגשותיו לא גילה לזולתו אך את עבודתו היום-יומית מילא במסירות.

משה נפל בהגנה על יישובו, קורבן לכדור מרצחים, בשעת התקפה על העדר, ביום כ"א באדר א' תש"ח (2.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמות נפתלי." ( מתוך אתר "יזכור")

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר בן גוריון כפר סבא.