מאגר סיפורי מורשת

אני רוצה לספר לכם על הוריי, זוג צעיר שהכיר בתקופת מלחמת העולם השנייה בזמן בריחתם מהנאצים.

שמי אוה אדלר. נולדתי בשנת 1952 בוורוצלב שבפולין. בשנת 1957 עליתי לארץ עם משפחתי שכוללת זוג הורים ושני אחים, התיישבנו בצריפים ביישוב אבן יהודה שבאזור השרון.

שם למדתי עד כיתה ח'. בשנות בית הספר התיכון למדתי ב"רופין" ולאחר מכן בבית הספר לאחיות בבית חולים "מאיר" בכפר סבא.רוב שנותיי עבדתי כאחות בפנימיית מבואות ים.

הסיפור של אבי עד לתקופת המלחמה

שמו של אבי הוא אייכנהולץ וולף, והוא נולד בשנת 1927בוורשה, פולין. משפחתו מנתה ארבע נפשות עם אבי, אחיו הגדול ושני הוריו. עוד לפני המלחמה, התחילו שמועות שהולכים לעשות משהו ליהודים. היו יהודים שאמרו שאין סיכוי שיקרה משהו, והם כבר היו בטוחים שזה סתם שמועות. כשהתחילו השמועות הגברים במשפחה של אבי אמרו שיילכו לגבול הרוסי לראות מה קורה שם, ובדקו אם אפשר להעביר את המשפחות לרוסיה. סבתא שלי אמרה לגברים שהיא באה אתם, ואם אפשר לעבור, היא והילדים יעברו לרוסיה.

כשהם הגיעו לגבול הם הבינו שהרבה יהודים עוברים את הגבול לרוסיה. רק המשפחה הגרעינית של אבא שלי הצליחה לעבור. כל השאר נרצחו מכיוון שלא הספיקו להגיע בזמן, וכשרצו לברוח הנאצים כבר הקימו את הגטו, וחסמו את המעבר של היהודים בוורשה.

לאחר שהיו זמן מה ברוסיה, האח הגדול של אבא שלי הגיע לגיל גיוס. הרוסים אמרו שכל מי שקשור למלחמה, מתגייס כדי להילחם נגד הנאצים. דוד שלי וסבא שלי התגייסו לצבא הרוסי. לאחר שגייסו אותם, אבא שלי וסבתא שלי נשארו לבד.

סיפור אימי באותה התקופה

במקביל להשתלשלות האירועים של משפחתו של אבי, המשפחה של אימא שלי – פישמן חיה, שנולדה בברויסק שבבלרוס בשנת 1926, פונתה על ידי הרוסים לכיוון סיביר כדי שלא ייתקלו בנאצים. הילדים הרוסים (שאימא שלי הייתה ביניהם) חויבו ללמוד. הילדים של הפולנים לא חויבו ללמוד אלא שלחו לעבוד לטובת המלחמה, למשל, את אבא שלי שלחו לשנע בולי עץ לטובת המפעלים, ואת זה הוא היה עושה עם סוס ועגלה. פעם הוא סיפר שהוא אפילו נפגש עם דוב לבן ביער בזמן שעבד. סבתא שלי לא רצתה שיגייסו את אבא שלי, לכן היא שילמה כסף לפקיד כדי שישנה את גילו לגיל צעיר יותר, כך שהוא היה יכול להישאר אתה.

המפגש הראשון בין הוריי

בזמן עבודתו הוא היה מחלק אוכל, והיה לוקח לפעמים קצת הביתה כדי להביא לסבתא שלי. אבא שלי פגש את אימא שלי לראשונה כשחזרה מבית הספר והתאהב בה. הוא החליט להביא לה תפוח כדי למצוא חן בעיניה. חשוב להבין כי בזמן המלחמה האוכל היה הדבר הכי חשוב שם, אם היית מביא אוכל למישהו זה היה נחשב כמו המתנה הכי טובה, אפילו יותר מיהלומים.

המעבר לפולין

אימא שלי הייתה בת יחידה בין חמישה ילדים, והייתה לה רק אימא כי אבא שלה נפטר כשהייתה קטנה. אחרי שהוריי היו ביחד בערך כשנתיים, אבא שלי החליט שהוא רוצה להתחתן עם אמי. ברוסיה באותה התקופה היהודים התחתנו בדרך שונה משאר האזרחים. הוריי הלכו למשרד לרישום אוכלוסין ושם הפקיד שאל: "אוהב? רוצה? אז תביא 3 רובל" וכך הייתה חתונתם.

לקראת סוף המלחמה הם התחתנו, וחיו ביחד וכשהמלחמה נגמרה הייתה אפשרות לחזור בחזרה לפולין. לרוסים לא הייתה אפשרות לצאת מרוסיה אבל בגלל שאמי התחתנה עם אבי שהיה פולני, אישרו להם לחזור לפולין ביחד. בזמן המעבר אמי הייתה בהריון עם אחי הגדול, אדם.

בדרך לפולין, הפולנים היו זורקים עליהם אבנים, ואמי נורא חששה מכיוון שהייתה בהריון, ולא ידעה מילה בפולנית. בזמן שהפסיקו את המלחמה, הרוסים לקחו מהפולנים את השטח שגדלה בו תבואה ובתמורה נתנו להם חלק מגרמניה. העיר וורצלב, שננטשה על ידי הגרמנים אשר ברחו מהרוסים בסוף המלחמה, הייתה אחד החלקים האלה

אבי ואמי הגיעו לוורוצלב והחליטו להישאר שם. מכיוון שהם היו יהודים הם פחדו להיכנס לבית גדול ושגויים יתנכלו להם. אז אבא שלי בחר בית יותר פשוט בקומה רביעית כדי לא לנקר עיניים. לאחר ששהו כמה זמן בוורצלב אבא שלי וסבתי החליטו לנסוע לוורשה לחפש את אבא שלו ואת אח שלו.

הם נסעו לוורשה מכיוון ששם היה משרד "הג'וינט" שבו היה ריכוז שמות של כל היהודים שנשארו בחיים ומחפשים את קרוביהם. ושם בוורשה, אבא שלי מצא את אביו ואחיו. אחר כך הוא חזר לוורצלב לאשתו, אימא שלי. שם אחיי ואני נולדנו ועלינו לארץ בשנת 1957.

בעלי, יונה, משתתף יחד איתי בתכנית הקשר הרב דורי ומספר את סיפור חייו

הזוית האישית

סבתא אוה – "אני מרגישה שבזכות התכנית הצלחתי להעביר הלאה את הסיפור של הוריי, ואני שמחה על כך ומרגישה שעשיתי משהו טוב בשביל הוריי, ושיכולתי להעביר לדורות הבאים סיפור שאני גדלתי עליו מאז ילדותי."

הנכדה אראל – "נהניתי לשמוע עוד סיפורים על העבר של משפחתי, ושמחתי להיפגש עם סבתא שלי, ואני מרגישה שהתכנית קירבה בינינו, ומצאה לנו עוד נושאים שעליהם נמשיך לדבר גם לאחר שהתכנית תסתיים."

עלמה – "נהניתי מאוד לשמוע וללמוד על סיפוריה של אוה. למדתי עוד המון דברים חדשים מלבד הסיפור הזה בזכות התכנית הזו."