מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מסע בעקבות הזיכרון

סבא עמרם ואלונה לוטן בזמן עריכת הסיפור
כריכת הספר שנכתב ע"י דודה של סבא
ספר שנכתב על ידי דודה של סבא במחנה ריכוז ונתגלה כעבור 50 שנה

סיפורנו מתחיל בשנת 1995, בשנה זו מלאו 50 שנה לשחרור אירופה משלטון הנאצים וסיום מלחמת העולם השנייה. אנשים טובים שהיה אכפת להם החליטו להקים מוזאון לזכר השואה במחנה הריכוז "וסטרבורג". מחנה וסטרבורג היה מחנה מעבר אליו נשלחו כמעט כל יהודי הולנד ומשם הם נשלחו למחנות השמדה או מחנות ריכוז אחרים. מאז תום המלחמה ועד 1995 50 שנה עמד המחנה עזוב ומוזנח  ולאיש לא היה עניין בו, כמו כן אנשים שטילו במקום ראו אותו כפארק נחמד עם הרבה עצים ומרחבים ירוקים.

תמונה 1

אותם אנשים טובים שהחליטו להעלות את זכר המקום חלקם הולנדים וחלקם ישראלים, מצאו במקום מרתף ובו היו זרוקים אלפי חפצים שנתרו במקום במשך 50 שנה ללא דורש.

בין כל החפצים הרבים שהיו במקום שניים נוגעים לסיפורנו ועליהם נספר בהמשך.

1 . מחברת שנכתבה ע"י דודה של סבא עמרם.

2. שני סרטי צילום (פילמים) שלא פותחו במשך 50 שנה ובהם תמונות של 72 אנשים שונים.

צוות המוזאון החליט לקחת את המחברת ולהוציא אותה לאור, צילום הספרון מצורף,

תמונה 2

החוברת הייתה יומן חיים שכתבה דטייה  דודתו של סבא על חייה במחנה ובנוסף היה במחברת סיפור אותו כתבה על מנת להסביר לילדים הקטנים במחנה, בהם טיפלה, את המציאות המורכבת של החיים במחנה. הסיפור היה מבוסס על ענקים וגמדים, כאשר הענקים הם הרעים, הגרמנים, והגמדים הם הטובים היהודים שסובלים מהענקים הרעים. הסיפור היה מלווה באיורים מיוחדים ויפים והם שמשכו בעיקר את האנשים להוציא את המחברת לאור.

תמונה 3

הספרון שיצא לאור בשנת 1996 הגיע לאמא של סבא עמרם באותה שנה סבתא אסתר שהיא הסבתא רבא שלי. היא יחידה ששרדה מהמשפחה,  אבא אימא 3 אחיות ובעלה. לכן לכל דבר כזה הייתה חשיבות עצומה לשימור הזיכרון של המשפחה.

בשנת 1998, סבתא אסתר נפטרה ממחלה קשה ולא הספיקה לעקוב או לקבל מידע על מציאת המחברת והוצאתה לאור. כעבור מספר שנים החליטו סבא עמרם ואחיו מאיר לחפש את המחברת המקורית ולהביאה לחיק המשפחה. בשנת 2009, נסעו סבא עמרם, אחיו מאיר ונשותיהם לטיול שורשים להולנד במטרה למצוא את המחברת המקורית. סבא מספר- בשלב הראשון ביקרנו באמסטרדם, עיר הולדתה של אמי והיינו בבית המשפחה, בגן הבוטני שנבנה ביוזמתו של סבי ושבו הוא עבד באיקלום צמחים מכל העולם למזג האוויר של הולנד, ובגן החיות של אמסטרדם הסמוך לביתה של אמי ובו אהבה מאוד לבלות בתור ילדה קטנה לפני המלחמה.

תמונה 4

 

לאחר הביקור באמסטרדם נסענו למחנה וסטרבורג  בחיפוש אחר המחברת, עם הגיענו למחנה ניגשנו לקופה בכניסה למוזאון הסברנו לקופאית את מטרת בואנו ולאיזה משפחה אנחנו שייכים. הקופאית הקישה על המכונה והוציאה לי חשבון לתשלום הכרטיסים, אני מביט בחשבון על מנת לשלמו ורואה שהמספר המופיע בחשבון הוא "0" שאלתי אותה לפשר המספר וחשבתי שנפלה טעות אבל היא אמרה אם אתם שייכים למשפחת פינקהוף אז אתם אורחים של  המוזאון ואינכם צריכים לשלם. וכך הזמינו עבורנו את סגן מנהל המוזאון לשיחה בה הסברנו לו את מטרת בואנו. לאחר שהוא הבין הסתבר שהמקור לא נמצא אצלם והוא העריך שזה עבר לישראל כנראה למוזאון לוחמי הגטאות. התאכזבנו והבנו שפה לא נמצא את מבוקשנו. אחר כך העמידו לרשותנו מיניבוס ועשינו סיור בכל השטח שהיה מחנה, אזור הצריפים שלא נותר מהם כמעט כלום חוץ מאנדרטאות מיוחדות המראות את מקום כל צריף ואיזה אנשים חיו בו.

חזרנו לארץ והנושא לא הרפה ממני וכך כעבור זמן לא רב ביום השואה הבינלאומי ה 27.01.2014, יום שחרור מחנה אושוויץ. קיבלנו טלפון מחברה שבמוזאון לוחמי הגטאות מתקיים ערב  שנקרא "סרנדה לוסטרבורג", שם קצת מוזר לערב על השואה, אך מיד החלטנו לנסוע, התברר שבערב הייתה הרצאה בעקבות מחקר שעשה המרצה, אינני זוכר את שמו, על חיי התרבות וההווי שהיו במחנה, הקהל היה רובו בגילאים של מעל שמונים וחלק נכבד מהם הולנדים ששהו במחנה וסטרבורג. במהלך ההקרנה התקלקל המקרן באמצע שיר שחובר במחנה והיה שיר ששרו אותו באירועים משותפים במחנה . ברגע שהופסקה המצגת כתוצאה מהתקלה הקהל המשיך לשיר את השיר כפי שהם זכרו אותו למרות שעברו כמעט 70 שנה. זה היה מאוד מרגש.

עם גמר ההרצאה הציעו לנו לערוך סיור בביתן ההולנדי במוזאון בו נערכה תערוכה לזכר המחתרת ההולנדית. מיד בכניסתנו לתערוכה בעוד אני קורא את שלט הכניסה בו מצוינים עורכי ויוזמי התערוכה (ביניהם בת דודה של אמי,  מרים פינקהוף, שהייתה פעילה במחתרת ההולנדית ובזכותה ובזכות בעלה אמי ניצלה בסוף המלחמה.) אני רואה לפתע בזווית העין את המקור של הספרון בתוך ויטרינה (מעין חלון ראווה). כמובן שמיד עזבנו הכול וניגשנו למקום.

תמונה 5

מיד הגיעו לשם מנהלי המוזאון והאוצרת של התערוכה. לאחר שיחה ובירור איתם התברר שהמוצג בחלון הראווה הוא העתק מדויק של המקור שנעשה על ידי המוזאון והמוזאון אינו מציג בתערוכות מסמכים מקוריים. לשאלתנו היכן המקור, הם ענו שהמקור נמצא בעיזבון של מרים פינקהוף. לאחר זמן פנינו לבניה של מרים פינקהוף ושאלנו מה עלה בגורלו של העיזבון והאם ניתן להגיע  למסמך המקורי. התשובה הייתה שמרים הסתכסכה באחרית ימיה עם מוזאון לוחמי הגטאות  ותרמה את כל העזיבון ליד ושם. כמובן שנסענו ליד ושם אך לצערנו לא מצאנו שם גורם שיכלנו לקבל ממנו מידע על כך וכך עד היום לא ברור איפה נמצאת המחברת המקורית. כך שנותרה לך משימה כשתהיי גדולה למצוא אותה ולהשיב אותה לחיק המשפחה.

2. הסיפור השני הוא סיפור התמונות, כפי שכבר כתבנו בין כל החפצים שנמצאו במחנה נמצאו שני סרטי צילום שלא פותחו במשך 50 שנה. מרים פינקהוף לקחה את סרטי הצילום ומסרה אותם לפיתוח, לאחר הפיתוח יצאו 72 תמונות של אנשים שכל אחד מהם מחזיק מספר בשני ידיו בחזית גופו, ניתן לראות זאת בתמונה.

תמונה 6

בהתבוננות טובה בתמונה ניתן לראות שני דברים 1. שלאנשים יש טלאי צהוב על בגדם, 2. שהם לבושים יפה ונראים טוב כך שזה צולם בתחילת המלחמה. מרים שראתה את התמונות מצאה בתוכן שתי תמונות אחת של אמי, סבתא אסתר, הסבתא רבא שלך והשנייה של בעלה הראשון הנס אשר, הוא לא שרד את המלחמה ומת מספר ימים לפני יום השחרור. היא רצתה לדעת לאיזה מטרה צילמו את התמונות. היכן זה נעשה ומה משותף לכל האנשים שבתמונות. לצורך כך היא הזמינה את אימא שלי אליה הביתה, אני כמובן הצטרפתי כדי להסיע אותה מבית האבות בו הייתה לביתה של מרים, כך שהייתי נוכח בכל האירוע.  מרים פרסה את כל התמונות על השולחן וביקשה מאמא שלי לזכור איפה ולמה צילמו את התמונות. אמא שלי שהתבוננה בתמונות וראתה שם הרבה אנשים ממסלול חייה , אנשים מבית ספר, אנשים מתנועת הנוער, קרובי משפחה. היא לא הצליחה להיזכר איפה ומתי התמונות צולמו .גם אני זיהיתי בתמונות חברים של הורי מימי ילדותי בבאר שבע. אבל כמובן שזה לא עזר לפתרון החידה שנשארה עלומה עד היום.

קישור לסיפור: "ספר הברכות של סבתא אסתר"

 

הזוית האישית

אלונה: בזכות המפגשים המשותפים בתכנית הקשר הרב דורי זכיתי להכיר את סיפור המשפחה במחנה וסטרבורג ולגלות את הספר. הסיפורים היו מאוד מעניינים במהלך העבודה היה לי ממש כייף ונהניתי. היה לי כייף להיות עם סבא וגם לשמוע את הסיפורים ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות שותפה בתיעודם.

מילון

וסטרבורג
מחנה מעבר בצפון הולנד אליו רוכזו כל יהודי הולנד לפני שליחתם למחנות השמדה

ציטוטים

”כמעט כל הגמדים, שקלרה הכירה, ענדו פרח זהוב על חזם“

הקשר הרב דורי