מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה מנור, ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי עומר בנימיני. נולדתי בקיבוץ "כפר המכבי" בשנת 1942 להורי מצ'כיה ורומניה שהקימו את הקיבוץ בגוש זבולון בשנת 1930.

ילדותי התחלקה בין אושר לגדול בטבע ובין קשיים גדולים: מלחמת השחרור, תקופת הצנע, חדר הורים אחד ללא שירותים לשלושה ילדים, ושבעה ילדים מאומצים (במשך השנים), ילדים ניצולי השואה, המעברות ומשברים משפחתיים. הקושי הגדול ביותר החינוך המשותף, והסיוט של לינה משותפת בבית ילדים ללא הורים מגיל אפס.

נישאתי וילדתי את בכורי בשנת 1962, ונשבעתי שבשום תנאי לא אמסור אותו ללינה משותפת. גרנו שלושתנו בצריף עם שירותים משותפים במשך שנתיים וחצי עד יציאתנו בשנת 1964 לשליחות לאפריקה, לרפובליקה המרכז אפריקאית שקיבלה עצמאות שנתיים קודם ורצתה להקים כפרים קואופרטיביים דוגמת הקיבוץ.

הקמנו כפר קואופרטיבי במטע קפה של 1200 הקטר ובית חרושת לקפה. התנאים היו קשים עם ילד בן שנתיים וחצי, בבית חוה מבודד, במטע בג'ונגל אפריקאי, ללא מים זורמים וחשמל. את המים הבאנו בטנקר מנחל זורם וחשמל מגנרטור פרטי. 12 זוגות כמונו, כולם יוצאי קיבוץ, חיו כמונו בבדידות באזורים שונים של המדינה.

בברברטי, עיירה/עיר קרובה בבית חולים אפריקאי, על שולחן, בעזרת נזירות, נולדה בתי. היה קשה ומאתגר אבל היינו חלוצים כמו הורינו, מאמינים בשליחות שנשלחנו אליה על ידי מש"ב (משרד החוץ והחקלאות) ומדינת ישראל.

חזרנו לארץ בשנת 1967 ואז נולדה בקיבוץ בתנו השלישית. באותה שנה פרצה מלחמת ששת הימים.

בשנת 1968 עזבנו למושב, וכקיבוצניקים דלפונים כדי לרכוש את המושב התחייבנו ויצאנו לשליחות חקלאית מטעם האו"ם למערב קמרון, בשנת 1970.

הבית שלנו בקמרון

המטרה הייתה לפתח חקלאות מודרנית וירקות ליצוא לאירופה. זה היה אזור מוסלמי עם מלך מוסלמי ששלט על כל האזור  ו-300 נשותיו. כאן חיינו כבר באזור נופש צרפתי והילדים הלכו לבית הספר וגן צרפתי.

הבית של מלך קמרון

בשנת 1973 חזרנו ארצה לנס ציונה, לבית ספר ישראלי ולמלחמת יום הכיפורים. בשנת 1976 יצאנו בפעם השלישית לאפריקה לחוף השנהב, הפעם לעיר הבירה בתנאי לוקסוס מטעם סולל בונה. בית גדול עם גן נפלא, עיר עם מותרות כמו פריז, טיולים נהדרים וקהילה ישראלית של 350 משפחות.

חוף השנהב, אביג'ן

המסעות, הנדודים, הצורך להשתלב כל פעם בחברה, שפה ותרבות אחרת לימדו את כולנו פתיחות, גמישות מחשבתית וכושר הישרדות, תכונות שהשתקפו באופיים של ילדיי וביכולתם להסתגל למצבים ולמקומות שאליהם נאלצו לעבור במהלך חייהם. וגם בקריירות שלהם – תכונות שהועברו גם לנכדים לשמחתי.

בני המשפחה בטקס לסיום קורס קצינים של אור, מימין: עם הנכד בסיום קורס קצינים

היום אני מתנדבת במחלקת רווחה בעירייה כיועצת תעסוקה ומלווה אמהות שחוו אלימות בהדרכת הורים ובתהליכים לעצמאות אישית ותעסוקתית.

כולנו – "הילדים" והנכדים – גרים בהרצליה ונהנים מקרבת המשפחה.

עם הנכדים המקסימים

הזוית האישית

עומר: נהניתי להיות בתכנית הקשר הרב דורי במיוחד עם הסבתא המושלמת שלי. למדתי עליה, על העבר שלה ועל העבר של מדינת ישראל. נהניתי מאד להתפתח יחד אתה ולגלות דברים חדשים.

נוגה: אני ועומר נכדי נהנים מאד בתכנית. הקשר שלי אתו תמיד נפלא, אבל עכשיו הוא אומר שלמד הרבה מאד על הרפתקאות אפריקה, הוא חיפש מפות ומקומות ובקש שאספר לו עוד, בעיקר על אימא שלו. אנחנו נהנים מאד יחד, עומר רכש הרבה ידע גם על הקיבוץ על מקומות מעניינים ותרבות אחרת. הוא ילד שאוהב ללמוד. המוטו שלנו שלקוח ממשפט אפריקאי: "אם אתה רוצה להגיע מהר, רוץ לבד. אם אתה רוצה להגיע רחוק, רוץ עם אחרים באפריקה". כל קבוצת גיל נחשבת משפחה, צריך לדאוג לה כמו לאחים. מכאן המסר החברתי האנושי.