מאגר סיפורי מורשת

במפגשי התכנית של הקשר הרב דורי סבתי שיתפה אותי בסיפורים מילדותה.

הם שמרו בכל החגים על הכללים והמנהגים הרגילים. לבשו לבוש חגיגי בחגים. שמרו על איסור אכילת חמץ בפסח, צמו ביום כיפור, בירכו וקידשו בשישי. הם נפגשו ובירכו בראש השנה, אך חג הפסח ושבועות היו שונים.

סבתא מספרת:

"את חג הפסח היינו חוגגים 2 לילות והיינו מכינים את החרוסת בעצמינו. אבי היה קונה מצה שמורה עגולה ועוטף אותה בסדין גדול וקושר לילד הכי קטן במשפחה. היינו יוצאים החוצה והיינו מקישים בדלת וסבי היא שואל "מי זה?" וכולנו היינו עונים "אנחנו בני ישראל" ואז היא שואל "מאיפה באתם?" והיינו עונים "ממצריים" ואז היא שואל "ומה הבאתם?" והיינו נכנסים בשירה של מה נשתנה ואחר כך סבי היא לוקח את המצה השמורה ומחביא אותה כאפיקומן.

בשבועות היינו מכינים קאהי. קאהי למי שלא מכיר, הוא מאכל מיוחד לחג השבועות העשוי מבצק מיוחד עם המוווווון סוכר.

בשבת כאשר האבות חזרו מבית הכנסת, אבי היה עושה קידוש ויושבים סביב השולחן ושותים יין ואוכלים סביח- שכלל סלט ירקות עשיר ביצים חצילים ותפוחי אדמה לקראת 3 בצהריים היינו אוכלים את הטבית שהיא החמין העיראקי המפורסם. לאחר צאת השבת הסבתות היו מברכות ועושות הבדלה.

הטלית של סבא

הטלית של סבי היא טלית ממשי וכך גם הכיסוי עשוי ממשי. סבתא מספרת: "תפרו לבעלי ז"ל דוד גולן את הטלית בעירק וכאשר בעלי עלה לארץ הדבר הראשון שהוא עשה היה להתפלל בכותל הדרומי עטוף בטלית זו. הטלית עוברת מדור לדור ואנחנו שומרים עליה מכל משמר".

 הטלית של סבא

 הסרוויס של סבתאהסרוויס של משפחתי היה שונה מן הרגיל. המילה "סורני" הייתה כתובה עליו (סורני זה שם המשפחה שלי לפני חתונתי) וצורת המפתח מצוירת על החלק האחורי משום שסימן ההיכר  של אבי היה מפתח. גם הסרוויס יקר לנו מאוד וגם עליו אנחנו שומרים מכל משמר.

י

הזוית האישית

סבתא הדסה: מאד נהנתי מהמפגשים במסגרת התכנית הקשר הרב דורי, המפגשים החזירו אותי כמה שנים אחורה. חשתי נוסטלגיה, המפגשים החזירו אותי מחדש לאורח חיים שונה לילדות מה היה אז ואיך החיים כיום. מאד שמחתי ונהנתי לספר את הסיפורים לנכדי.

עומר: לי כיף ואני מרגיש שהשכלתי בכל המפגשים והטיולים. נהנתי לעבוד עם סבתא שלי בכל המפגשים ובמיוחד מהזמן איכות היקר שהיה לי עם סבתא.