מאגר סיפורי מורשת

בעקבות עבודת שורשים של הנכד הבכור, לפני 10 שנים, התברר לנו שאמי כתבה "דף עד" ביד ושם בשנת 1956, במטרה לחפש בני משפחה, אחיי ואני לא ידענו זאת. כשישבנו כל המשפחה המורחבת לפתע הבת של אחי אמרה ’סבתא סיפרה לי שכתבה "דף עד" – ומפה מתחיל הסיפור שלי.

עם "דף העד" נסעתי למוזאון טרזינשטאט שבגרמניה ושם קיבלתי מידע על סבתי בשנות חייה האחרונות עם כתובת מדויקת בברלין.

יש לנו חברים טובים בגרמניה והם לקחו את המידע, קבענו מפגש בברלין לראות את המקום ולהבין מה באמת היה. מסתבר שזה היה בית מחסה של חרשים אילמים. פתאום נזכרתי שאמי ידעה שפת סימנים, ויש להניח שמפה היה הידע שלה.

הגענו למקום, רחוב פראק 22 וראינו שהמקום בשיפוץ. כמו משמים עבר אדם רכוב אל אופנים ושאל מה אנחנו מחפשים, כשסיפרנו לו אמר אני עובד כאן והתחיל לספר לנו על המקום שהיה בזמן המלחמה.

לאחר מספר חודשים, כשביררנו שהשיפוץ הסתיים, נסעתי לשם עם כלתי ובתי, נורית ושרון, ונפגשנו עם הנהלת המקום. קבלו אותנו מאוד יפה, אפילו הכינו עבורנו העתק של עיתון משנת 1942. בעיתון היו שמות של הסבא והסבתא שלי שבני המשפחה חיפשו אותם. בשיחות עם חברים מגרמניה, החלטנו לחפש מידע על התקופה מאז שאמי עזבה את הוריה. ולחשוב יחד עם  החברים, שהם תושבי גרמניה, על טיול שורשים.

כשהיה בידינו  הרבה מידע נפגשנו איתם בברלין ויצאנו לדרך. הגענו עד עיר הולדתה של אמי [ברסלאו שהיום נקראת ברוצלב שהיום נמצאת בפולין] נפגשנו עם היסטוריון שנקבע מראש וסיפר לנו את כל הידוע לו על משפחתי, כתבות המגורים, עבודתם ועל הקהילה היהודית. משם המשכנו לארכיון, חיפשנו תעודת לידה של סבא שלי וניסנו לדלות פרטים על קורות חיו. את תעודת לידתו מצאנו כולל את תוספת השם ישראל [שניתן לכל גבר יהודי] .לגבי שנות חייו האחרונים לא קיבלנו מידע רק שנעלם בשנת 1942, אין בידינו מידע על גורלו עד היום.

החלטנו במשפחה להנציח את זכרה של סבתי ולהניח את אבן נגף מהבית שממנו הוצאה להורג.

התכנסנו כל המשפחה מהארץ ומאנגליה [לשם הוברח האח של אמי ממחנה הריכוז דכאו] והחברים מגרמניה וקיימנו טקס מרגש ומכובד.

הזוית האישית

נהניתי לשבת עם נכדתי ולספר על העבר, שלצערי אימי לא ידעה. מקווה שתדע לספר למשפחתה ותזכור את אותה תקופה חשוכה.