מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה בשנת 1943 לפני קום המדינה בתקופת המנדט הבריטי. חיפה הייתה עיר מעורבת ורוב היישוב התרכז בשכונת הדר הייתה לי ילדות יפה. במשפחתנו היינו הוריי אנוכי ואחותי הקטנה שנולדה בהיותי בת 5.

למרות המצב שהיה לא ודאי בתקופת ילדותי הראשונה לא היינו ילדים שמחים הלכנו לגן שיחקנו בחצר ונהנו מעצם החברים והשכנות שהייתה מאוד מאוד ידידותית. עם קום המדינה לאחר השמחה הגדולה החלה מלחמת העצמאות ובעיקבותיה משך כל השנים, לצערי לא פסקו המדינות שמדינת ישראל נאבקת על קיומה. לאחר מלחמת העצמאות באותה תקופה הייתי בת חמש המשיכו החיים בצל התפתחותה של המדינה. במקביל החלה העלייה הגדולה מאירופה לאחר השואה פליטים שהצליחו לשרוד עלו לארץ בינייהם גם ילדים יתומים שהגיעו עם עליית הנוער. כך יכולנו לראות בגנים ובבית הספר ילדים דוברי שפות שונות שלא ידעו עברית. גם הלבוש היה שונה  מהאופנה שהייתה אז בישראל. זכורה לי בקשתה של המורה שלא להביא מאכלים יקרים שהיו ביוקר ופרות שלא בעונה כדי לא לעמיד במצב לא נעים את ילדי העולים שלא יכלו את המוצרים הללו שעלו ביוקר צריך לזכור כי בארץ הייתה תקופת (צנע) תקופה שהייתה הגבלה על קניית מוצרים יקרים ורק בעזרת תלושי הקצבה ניתן היה לרכוש בשר, ביצים, חמאה, קפה. כל משפחה קבלה הקצבה לפי מספר הנפשות, כשלילדים ולתינוקות היה יחס מיוחד.

סבתא דליה ילדה חיפאית

למרות שלא היו לנו אמצעים כמו שיש לכם היום כמובן מאליו לא חשבנו שחסר לנו דבר כדי לשמוח ולהיות מאושרים בבית הספר בו למדתי בחיפה היו העשרות שפיתחו לנו את הידע (בלי טלוויזיה) כמו חדר טבע משוכלל שבו היו פגמים של כל המוצגים כמו שלד, גוף האדם, דגמים של בעלי חיים מפורמלין צמחים מכל המינים ( מהפריחה היפה של הר הכרמל ) חדרי מלאכה מסעדה שמבשלים את האוכל לבד ואחר כך היו באים השאר התלמידים למסעדה ואוכלים. בית הספר העממי שלא כמו היום היה בין שמונה שנים ולאחר מכן עברנו לבית ספר תיכון שהיה בין ארבע שנות לימוד מכתה ט' עד לכתה י"ב. שנות התיכון היו חוויתיים בצד הלימודים שהיו במתכונת שונה לחלוטין מהלימודים בבתי הספר היום לא היו מחשבים ואת העזרה להרחבת הידע קיבלנו מהספרים הלכנו לספריות באותה תקופה החלפנו ספרי קריאה.

ברצוני ליחד מספר דברים על הורי: אבי  גור אריה הגיע מרוסיה מלפני מלחמת העולם כחלוץ כך שלמזלו ניצל מהשואה למרבית הצער כל משפחתו למעט שתי אחיות נספו בשואה בצורה טרגית הגרמנים הגיעו לאוקרינה והם הוליכו את אנשי העיירה רובנה ליער ביקשו מהם לחפור בור גדול והרגו אותם לאבי נודע הסיפור כשהיה בארץ. אבי הגיע בעלייה בלתי לגלית בתקופה המנדט הבריטי.

אמי ז"ל הגיעה גם היא לארץ לפני המלחמה עם רוב משפחתה וכך ניצלה מאסון השואה. אמי דיברה גרמנית וכיוון שגם הסבתא (אמא שלה) גרה איתנו למדתי את השפה. הורי נישאו בישראל וגרו בחיפה כך שמיום הולדתי ועד היום אני מתגוררת בחיפה וגם ילדי ארבעה (4) נולדו בחיפה. חשוב לי מאוד לציין שמשפחתה המורחבת של אמי הצליחה להגיע לארץ

וכך זכורים לי ימים מאושרים בחגים, שבתות ובכלל כיוון שהסבתא גרה איתנו נהגו כול בני המשפחה לבוא לבקר אותה והבית תמיד היה מלא אנשים זו הסיבה שגם אני אהבתי תמיד שהבית יהיה מלא אורחים או בני המשפחה או חברים של הילדים.

בסיום התיכון חשבתי כמו כולם להתגייס לצבא. לצערי כיוון שהייתי חולה בילדותי במחלה נשימתית החליטו בצבא לדחות לי את השרות למרות שבבגרותי לא סבלתי מילדותי זה אפילו לא היה מחלה. התחלתי ללמוד באוניברסיטה והלימודים הצליחו להשכיח את צערי מהעובדה שלא הלכתי לצבא. במהלך למודי עשיתי דברים שגרמו לי להרגיש במעט שאני תורמת משהו לחברה: לימדתי במוסד לנוער בסיכון. עבדתי בבית ספר לילדים חרשים ועבדתי בתנועת נוער זאת כדי לשלם את לימודי. סיימתי בחיפה את לימודי באוניברסיטה וקבלתי את התארים בספרות ומקרא בתואר ראשון וכן תעודת הוראה. בתור עיסוק עבדתי כמורה בבתי ספר תיכוניים בחיפה.

הזוית האישית

דליה: אני שמחה מאוד שזכיתי להשתתף בתכנית המרגשת המתקיימת בבית ספרו של נכדי בן, מכמה סיבות: המפגש איפשר לנו לבלות ביחד שעות איכות והעובדה שיכולתי להעניק מהידיעות שלי לבן ואני למדתי דברים חדשים מנכדי בן.