מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר בני-מלל, עיירה ציורית במרכז מרוקו. זכורה לי תקופה מאוד טובה של חיים ביחד ערבים ויהודים. יחסי חברות שכנות טובה בין משפחות יהודיות ומוסלמיות.

התקופה הזו הלכה ונעלמה מיום ביקורו של נשיא מצריים, עבדול נאצר. מרגע זה החיים של היהודים במרוקו נהפכו לגיהינום: בנות לא היו רשאיות לצאת לרחוב לבד, אלא אך ורק על ידי ליווי מבוגר, נאסר עלינו לענוד תכשיט של מגן דוד ולבוש כחול לבן, כי אלה היו סמלי מדינת היהודים הצעירה.

כאן מתחילה תקופה של הברחת משפחות יהודיות בחסות המוסד. כל משפחה שחפצה לעלות ארצה הודיעה לרב המקומי שהעביר את הרשימות לאנשי המוסד. ומכאן הפכנו לחיות על מזוודות בהמתנה להודעה החשובה לעלות ארצה.

האחיות לבית משפחת כהן ואחיהם הקטן 

סיפורי מתחיל בליל בין שישי לשבת, כאשר העירו אותנו מהר מהר להתלבש להיות מוכנים עם מזוודה קטנה ועלייה למשאית, שהסיעה אותנו לגבול הצפוני של מרוקו עם ספרד – לעיר בשם טנג'יר. מיותר לציין כי המשפחות היהודיות היו דתיות ולהסיע אותם בשבת זה לא היה פשוט, אך זה אפשר ליהודים לעבור בשקט, כי הערבים היו בטוחים שהיהודים לא ייסעו בשבת.

מטנג'יר הפלגנו לגיברלטר למחנה עולים למשך ארבעהשבועות. לאחר מכן הטיסו אותנו למרסיי בדרום צרפת, שוב לחופשה של 3 שבועות שהסתיימה מאוד מהר כי אנחנו הילדים מאוד נהנינו. לאחר מכן הטיסו אותנו לנאפולי, עיר בדרום איטליה. בנאפולי שהינו במלון למשך חודש וחצי. והנה סוף סוף הגיעה ההודעה החשובה שאנחנו מפליגים לארץ המובטחת באנייה "פלמיניה".

ההפלגה לארץ ערכה מספר ימים. בדרך לימדו אותנו ריקודי עם, שירים ישראליים ובסוף ההפלגה הגענו לנמל חיפה שם חיכתה לנו אחותי הגדולה שעלתה ארצה עם משפחתה בזמן מלחמת סיני. המפגש היה מאוד מרגש ואני לא אשכח את הכריך שהכינה לנו – 2 פרוסות לחם שחור עבות מרוחות במרגרינה עם פרוסות עגבניות מלוחות – הכריך הכי טעים שאכלתי בחיים!

מנמל חיפה הסיעו אותנו במשאיות למעברה שהייתה פרוסה בשטח חקלאי במושב נהלל.