מאגר סיפורי מורשת

המסע של מרים

מרים לוי נולדה בסיביר שברוסיה בשנת 1945 לבית משפחת גרשטנסקי. כשנולדה ההורים שלה קראו לה מאשה על שם משה – אח של אמה שנרצח בשואה. במשפחה הם ארבעה אחים – שני בנים ושתי בנות ומרים בת הזקונים.

מרים מספרת: "כשהייתי קטנה מאוד פינקו אותי והרגשתי עם זה טוב מאוד. עליתי לארץ עם משפחתי בגיל ארבע מרוסיה – ארץ מולדתי. כשעלינו לארץ מקום המגורים הראשון שלנו נבחר בשבילנו. זה היה מרכז קליטה של העולים החדשים שנקרא: "שער עלייה". אחר כך ההורים שלי החליטו לעבור לתל אביב, ליד הדירה של דודי, אח של אבא שלי. הייתה לנו דירה של חדר וחצי בתל אביב וגרנו בה 6 נפשות.

מחנה העולים שער העלייה לשם היגיעה מרים מרוסיה

זיכרונות ילדות

בשעות הפנאי שלי הייתי עם משפחתי וגם הייתי יוצאת לחצר עם השכנים שלי ומשחקת איתם מחבואים, תופסת, ועוד משחקים. הייתה לי בובה קטנטנה שהייתי משחקת איתה ומטיילת איתה בחצר.

כשגדלתי הייתי בגן שהיה צמוד לבית ספר "תלפיות" וביסודי למדתי בבית ספר "תלפיות"  שניהם בשכונת תלפיות בירושלים. והזיכרון שלי מהבית ספר היסודי הוא שהייתי מאוד נמוכה וקטנה, הבנות מהכיתות הגבוהות היו עוטפות אותי כאילו הייתי הבובה שלהן. בתיכון, למדתי בבית ספר "עירוני ט' ".

מקום העבודה הראשון שלי היה עם נוער שוליים. לימדתי את הנוער כל מיני מקצועות והעבודה הזאת נתנה לי סיפוק רב. בחרתי במקצוע הזה כי כל החיים רציתי להיות מורה. הכרתי את בעלי באוניברסיטה כשהייתי סטודנטית. הייתה מסיבת חנוכה ושם הכרנו. התחתנתי עם בעלי בשנת 1978 והייתי בת 30 בערך. החתונה התקיימה באוניברסיטה בגבעת רם, ולא הייתה מסיבה לפני החתונה, יש לי אלבום של החתונה ויש באלבום – תמונות שמזכירות לי את החתונה.

בהמשך חיי עבדתי בהוראה באולפנים לעולים חדשים ואני גם כיום מרכזת מועדון גימלאים בעיריית ירושלים. גם לאחר הפרישה אני ממשיכה ועוסקת כמרכזת במועדון גימלאים בירושלים – ברמות א'. שני העיסוקים האלה, ההוראה והעבודה עם גימלאים בהתנדבות מספקים אותי מאוד ואני נהנית מאוד מעיסוקים אלה."

מרים חוגגת את החגים עם המשפחה, והיא מאוד נהנית בחגים. מרים אומרת: "כל המנהגים המיוחדים קשורים לחגים. אני חוגגת את החגים עם משפחתי – ילדיי, נכדיי, ומשפחתי המורחבת. כל החגים אהובים עלי מפני שהם קשורים למשפחה. דרך החגים הדור הצעיר רואה לומד ומפנים את ערכי היהדות וכיצד יש לנהוג ולהתנהג בחברה.

האירועים המרגשים שהיו לי בחיים ושזכורים לי מאוד הם כמובן קשורים למשפחה שלי: החתונה שלי ושל בעלי כמובן, חתונות משפחתיות, הולדת הילדים ואחר כך הנכדים, חתונות של הבנות שלי.

כשהייתי בצבא שירתתי בחיל האוויר והתקופה הזאת של חיי הייתה תקופה טובה מאוד בחיים שלי, נהניתי בה ולמדתי בה הרבה מאוד. משנות בגרותי אני זוכרת הייטב את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת יום כיפור. אני לא השתתפתי במלחמות כלוחמת אבל השתדלתי לעזור בהתנדבות במקומות שונים.

לאחר תקופת הצבא טיילתי גם בחו"ל במספר מקומות כגון: איטליה, ארה"ב. הביקור בארה"ב היה ביקור משפחתי והביקור לאיטליה היה לטיולים ולנופש. אני מאוד אוהבת לטייל בעיקר בארץ, ואני גם מאוד אוהבת לטייל בחו"ל.  בשעות הפנאי אני עושה עבודות בקרמיקה.

העבודות שאני עבדתי בהם בעבר ובמה שאני עובדת היום בהתנדבות, השאירו בי חותם ואני נהנית מאוד מהעבודה. לימדתי עולים חדשים במסגרת הוראה באולפן ועבודה זו אתגרה אותי מאוד. עבדתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אבל נהניתי יותר בעבודת ההוראה ובניהול מועדון הגימלאים.

העיסוק הראשי שלי היה עבודה עם גימלאים והוראה לעולים חדשים. אני אקדמאית ולמדתי באוניברסיטת ירושלים. כל החיים שלי תכננתי להיות מורה ולעסוק בהוראה. היום אני כבר לא רוצה ללמוד במסגרת רשמית עם תעודות. אני עוסקת בדברים שונים, שומעת הרצאות במסגרות שונות ונהנית לטייל בארץ ובחו"ל.

משפחתי – ילדי ונכדי

כפי שסיפרתי, הכרתי את בעלי באוניברסיטה כשהייתי סטודנטית במסיבת חנוכה. התחתנו בשנת 1978 והייתי בת 30 בערך. החתונה התקיימה באוניברסיטה בגבעת רם. הייתי בת 32 עם הלידה של הבת הבכורה. יש לי שלוש בנות: יעל, איילה ומיכל. יש לי חמישה נכדים: ארבע בנים ובת אחת. בנותיי ונכדיי גרים בארץ ברוך השם, על כך אני שמחה ומודה לאלוקים. אני חייתי במשפחה שהלימודים היו במרכז החיים. אבי עמד על כך שבראש כל עיסוקי הילדים במשפחה יהיו הלימודים, ודבר זה נטמע כבר בתוכי. כמו אבי, אני גם חינכתי את בנותיי שהעיסוק המרכזי בחיים הוא הלימודים, גם בלי לוותר על עיסוקים שונים, אחרים, חברתיים, התנדבותיים וכ'ו…"

ביקשנו ממרים לתאר את סדר היום שלה:

"סדר היום שלי כמעט לא השתנה: שלוש פעמים בשבוע אני נמצאת במועדון הגימלאים שאני מרכזת. בדרך כלל – פעמיים בשבוע אני מבלה עם הנכדים שלי בשעות אחה"צ כשהוריהם נמצאים בעבודה קבועה. אני גם משתדלת להיות בחוגים כגון: ספורט, קרמיקה. ומלבד זאת, שיש טיולים מעניינים בארץ או בחו"ל אני מצטרפת בשמחה.

"דרך החגים הדור הצעיר רואה לומד ומפנים את ערכי היהדות וכיצד יש לנהוג ולהתנהג בחברה."

הזוית האישית

מיכל פרידגוט: הייתה לי למידה מאוד מהנה ופורה עם מרים, למדתי ממנה המון. על כוח הרצון שלה, איך הדור הבא חשוב לה ואיך לקחה השראה מהוריה. למדתי על ילדותה וגם על חייה היום. לסיום, אחזור ואומר שהייתה חוויה חיובית ונעימה המפגשים עם מרים, ההנחיה על המחשב ותיעוד סיפורה.