מאגר סיפורי מורשת

בכפר קטן באי סיציליה נמצאו מצבות משנים 1575-1754 בהן נחקקו בני משפחת ג'רסי. המחבר מיכאל מולכו, מזכיר את משפחת ג'ראסי כמי שנהגה להתפלל בבית הכנסת "סיציליה ישן", סבי זוכר מילדותו כי אביו חיים (אח של סבתי ריינה) התפלל בבית כנסת זה, לכל משפחה היה בית כנסת משלה.

כנראה ששם המשפחה נגזר מהאתר הגיאוגרפי GERACI (קרוב לוודאי לפני נטישתו) – כפר הנמצא בצפון האי, וכיום ג'רסי.

היהודים התיישבו בעיר בשנת 1383. גם בג'רצי שבסיציליה התגוררו אנוסים. בשנת 1493 הם עלו על ספינה קטנה ומשם הפליגו לכיוון הים האגאי, והצפינו עד למפרץ סאלוניקי, שם מצאו מקלט רבים מפליטי ספרד ופורטוגל. הראשון מבני המשפחה המופיע על מצבה בבית העלמין בסלוניקי במאה ה 16, הוא אברהם ג'רסי, שנפטר בשנת 1575.

במאה ה 17 נמצא את רבי דוד ג'רסי ובניו. יהודה היה חכם גדול, מורה ודרשן.

רבי דניאל היה מחבר הספר "אודה ה'". דויד ג'רסי נפטר בשנת 1659, ובנו שמואל ב 1664. לבני משפחת ג'רסי היתה חזקת השוחטים בסלוניקי, בן ציון גרסי אביה של סבתי ריינה היה רב ושוחט.

חיים ג'רסי ראש השושלת, נולד בסלוניקי במחצית הראשונה של המאה ה 19, נישא לג'מילה (שם ממקור ערבי שפירושו כלילת השלמות). נולדו להם 12 בנים ובת ששמה אורו. שניים מבניהם יוסף ובן ציון היו סביו של אבי יוסף, שהוריו אברהם וריינה היו בני דודים, סבא רבא של יואב סנדרוביץ.

סבא רבא של יואב אברהם נולד בסלוניקי ב 1905, התייתם מאב בגיל שנתיים וחצי וגדל בבית דודו בן ציון שדאג לחינוכו ושלחו ללמוד בתלמוד תורה, אברהם לא התמיד בלימודיו והתגייס לצבא היווני ושירת שלוש שנים כנהג. הוא נישא לריינה בת דודו ב 1923 (הם מילאו אחר צוואת אמה להינשא).

אברהם עבד ביבוא סיטוני של פחם, אותו קנה ישר מן הנמל.

האירועים הקשים שעברו על יהודי סלוניקי בשנת 1929, שריפת השכונה היהודית "קמפבל" והתנפלות בריונים על שכונה 151 (מחנה צבאי אליו פונו היהודים) בה גרו בני משפחת ג'רסי, גרמו ליהודים רבים לעזוב את יוון והשפיעו גם על אברהם, שהיה ציוני, לעלות לארץ ישראל. אבי יוסף (סבא רבא של יואב) זוכר כי בילדותו בבית הוריו ראה את העיתון הציוני "איל דרור"  (יצא לאור  בשנת 1928 בהשתדלות חברת תיאודור הרצל, והיה הבין העיתונים הציוניים שתפוצתם מוגבלת). סבתי ריינה ראתה את הדברים שונה ועל כך היא סיפרה: "אחי חיים אמר לי סעו לפלשתינה, שם יהיה לכם טוב. גיסי יצחק אלבו ייתן עבודה קבועה לאברהם. אחי ביקש שנשמור על בנו בן ציון שעלה לארץ לפני כן". הסרטיפיקט ששלח להם יצחק אלבו נשמר במשפחה כשבעים שנה.

בבואם ארצה הם היו צריכים להוכיח שהם קפיטליסטים, לכן הביאו עמם כסף ורכוש.

סבתי ריינה, אברהם ובניהם –יוסף (אבי) בן שלוש ובן ציון בן שישה חודשים – הפליגו באנייה והגיעו לחיפה ב 20 לחודש אוגוסט 1933.

סבא אברהם

סבא אברהם הצטרף לקבוצה של סוורים סלוניקאים בקבוצת "התיכון" רכשו משאיות ומנופים ועבדו בנמל, בחיפה נולדו עוד שני בנים יצחק בשנת 1935 ומשה בשנת 1939. באמצע ה-50 הוקמו "ממגורות דגון"  וסבי אברהם וחבריו הצטרפו כשכירים לעבודה, כתוצאה מהעבודה הקשה חלה בתעוקת לב, ויצא לפנסיה מוקדמת.

אני זוכרת אותו מטפס בעלייה ברח' השמש, על ראשו הקסקט הנצחי, הולך ונעצר לשאוף אוויר ומחייך, איש תמים, פשוט ולבבי, שאהב ילדים וסיפר תמיד מעשיות וסיפורים, הקפיד על שמירת מצוות ונהג להתפלל בקביעות בבית הכנסת, האמונה והדת חיזקוהו מאוד בחייו הקשים, במיוחד לאחר מותו הטרגי של בנו יצחק במהלך שירותו הצבאי.

סבא אברהם נפטר בשנת 1972, ונקבר בבית הקברות בחיפה, מול הים שאהב.

סבתא ריינה (מלכה)

סבתי ריינה (מלכה) נולדה בסלוניקי בשנת 1906, בילדותה חלתה במחלת ילדים, ותקופה ממושכת התקשתה בהליכה, ולקתה בעיניה, ולכן לא ביקרה באופן סדיר בבית ספר. היא למדה לקרוא בכתב רש"י בספניולית. למדה תפירה אצל תופרת עבדה כגזרנית ותפרה בגדים במכונת תפירה. בשנת 1928 לאחר מות אמה, נישאה לבן דודה אברהם. בשנת 1933 עלתה ארצה, ולדבריה פחדה מאוד, אמרו לה כי בפלשתינה אין כלום. סבתא הביאה רהיטים וחפצים, קנתה בגדים לילדים ומכרה את התכשיטים שלה כדי שיהיה להם כסף. החיים בארץ היו קשים. בתחילה גרו בעיר התחתית של חיפה. בתקופת המאורעות גילו ערבי מת על סף ביתם ולא הבינו את פשר הדבר. הם עברו להדר הכרמל שנחשב מקום יותר טוב, שכרו דירה בדמי מפתח ברח' השמש בקומה שלישית "לשם לא יגיעו עכברים". בשניים וחצי חדרים צנועים הצליחו לגדל את ארבעת ילדיהם. בדירה הייתה מרפסת ממנה נשקף נוף נהדר של הנמל והים.

סבתא מצאה כובסת שכיבסה את בגדי המשפחה ובתמורה הייתה סבתא תופרת בשבילה. סבא מצא עבודה בנמל, והרוויח חצי לירה לחודש, אך הם אפשרו קניית הרבה דברים.

לסבתא היה קול ערב והיא נהגה לשיר לי בילדותי שירים יפים בספניולית, סיפרה בגעגועים על החיים בסלוניקי, בביתה היו תמיד מאכלים טעימים האופייניים ליהדות זו. כמו "פיג'ונס" (שעועית לבנה), שבת בבוקר אחרי בית הכנסת "פסטל" (מאפה בצק ממולא בגבינה או דלעת) עם חמינדוס, בחנוכה בורקיטוס (תופינים בצורת סהרונים עם מילוי אגוזים, שקדים צימוקים וקינמון מגולגלים בדבש) ובפסח "בומוואלוס" (לביבות מקמח מצה  וביצים). סבתא שמרה על מסורת אבותיה ושמרה על כשרות וחגים. נהגה לברך על נרות השבת כעל "נרות נשמה" לזכר יקיריה.

במלחמת השחרור עברה על המשפחה תקופה קשה, אבי יוסף הבן הבכור התגייס לפלמ"ח. להורים אמר ש"הוא יוצא לטיול" והקשר עימו נותק למשך כשנה.

בשנת 1953 נפל אסון כבד על המשפחה כאשר הבן יצחק נפטר בעת שירותו הצבאי והוא בן 18 בלבד.

בשנות ה 70 התחילה ריינה ללמוד שיעורי עברית, עד אז אני הייתי מדברת איתה בעברית, והיא עונה לי בספניולית.

בשנת 1975 נסעה ריינה לארצות הברית ונפגשה עם אחיותיה אותן לא ראתה משנת 1915. בשנת 1975 ערכו סבתי ריינה ואחותה רחל מסע שורשים לסלוניקי, לדבריה היה מרגש ועצוב לחזור לעיר בה לא נותר מאומה מעברן. הכל נעלם ונמחה, נשאר רק המגדל הלבן על שפת הים. סבתא רצתה לבקר בבית הקברות בה קבורים בני משפחתה, אולם על השטח בו היה בית הקברות היהודי נבנתה האוניברסיטה של סלוניקי. ריינה סבתי נפטרה בשנת 1997 ונקברה ליד בעלה אברהם.

אבי יוסף ג'רסי

בנם הבכור של ריינה ואברהם, נולד בסלוניקי בשנת 1930 על עם הוריו ואחיו בן ציון בשנת 1933 למד בבית ספר אליאנס. בגיל 17 התנדב לפלמ"ח. על תקופה זו הוא סיפר:

"ביום הכרזת המדינה ביקשו מתנדבים. אמרתי להורים שאני הולך להתנדב. אמא רצה אחרי ושאלה: לאן אתה הולך? ההורים לא הבינו את המשמעות. האוטובוסים המתינו בבית הקרונות ברחוב הרצל, משם יצאנו למארב, העלו אותי על אחד מהם. הוא נסע לדרום, לנבטים. במקום היתה פלוגת פלמ"ח. משם יצאנו לסיורים, באחת הפעולות עלינו על מארב מצרי ולכוחותינו היו הרוגים ופצועים. אני העברתי מזון ומים לעמדות. אך בנבטים לא היה כמעט מה לאכול כי האספקה הגיעה רק פעם בחודש. בשל המחסור במזון היינו יוצאים לציד. החברה צדו נשרים, ולי נתנו את הלבבות והכבדים בהיותי הצעיר בחבורה. לפעמים הרגנו חמורים, היה מצור על הנגב. שיירות האספקה עלו על מוקשים. הדואר לא הגיע. והקשר עם הבית נותק. לא יצאנו משם במשך שנה. נסענו לחלוצה ושם עשינו שביתת רעב כדי לצאת לחופשה. לבסוף הטיסו אותנו לשדה דב והביתה לחופשה של שבועיים. בחוזרי מן החופשה גייסו אותנו נתנו לנו מספרים אישיים ואמרו לנו שמעתה אנחנו בצבא הגנה לישראל. השתתפתי  בכיבוש באר שבע ואילת במסגרת הגדוד השמיני של הפלמ"ח.

בשנת 1950 שוחררתי מהצבא. במילואים העבירו אותי לגדוד שריון והשתתפתי בכל המלחמות. קיבלתי את אות הקוממיות, אות מבצע סיני, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת יום כיפור  ואות שלום הגליל."

אבא עבד כנהג מונית, ובשנת 1954 נישא לאמי גאולה גרשון, ילידת שנת 1933 בחיפה. גאולה אמי היא ביתם של יוסף ובתיה ממשפחת אבולעפיה, אביה היה חייט במקצועו נולד בשנת 1893 בגליציה, בפולין. הגיע לארץ בעליה השניה. האם בתיה נולדה בטבריה בשנת 1898, בת מוכתר טבריה. גאולה הינה עקרת בית. ליוסף ולגאולה ארבע בנות כוכבה (סטלה) סבתא של יואב,  לאה, רותי, ומיכל.

כוכבה סטלה – סבתא של יואב

אני בתם הבכורה של של יוסף וגאולה, ילידת 1955  בחיפה, נקראתי על שם הסבתא הגדולה אסטראה -פירושו כוכב. נישאתי לחנוך קוטון יליד 1952 בעיר נשר, אבי שתי בנותי רויטל הבכורה (אלמנת יוסף בן ארי ז"ל) אמא לליאור ומור. וכלילה  הצעירה הנשואה לאלון סנדרוביץ, אמא ליואב שירה וירדן.

לסיכום

שורשי משפחת ג'רסי העתיקים מחזירים אותנו לסיציליה, לכפר קטן ג'ר'צי בו חיו בני המשפחה. בשנת 1493 בפקודת מלך קסטיליה, הם גורשו יחד עם כל יהודי האי והגיעו לסלוניקי. ראש השושלת של המשפחה חיים ג'רסי, נישא לג'מילה והיה סבם המשותף של אברהם וג'רסי – סבי וסבתי, להוריה של ריינה, בן ציון ג'רסי ואסטריאה אשכנזי נולדו שלושה בנים וארבע בנות: חיים ג'רסי, רעיתו ריינה אלבו ושניים מארבעת ילדהם נספו בשואה ואותו גורל אכזר היה מנת חלקם של שאול ג'רסי אשתו ובתו. יוסף ג'רסי נהרג בלגיון הזרים. שתי אחיותיה של סבתי ריינה היג רו לארה"ב והקימו שם שבט המונה כיום קרוב ל 200 איש.

הזוית האישית

כוכבה מלמוד: למידת קורות המשפחה ותולדותיה נותן אור על חיי המשפחה בעבר, ומי אנחנו היום כממשיכי הדרך של אבותינו.