מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של סבא דניאל

כשנולדתי נתנו לי את השם פיטר דניאל ההורים שלי נתנו לי את השם הזה כי הם חפשו שם שיתאים גם לאנגלית (נולדתי באנגליה) וגם לצ'כית (שפת האם של ההורים) ולעברית (לכשנעלה לארץ). ביפן קראו לי דני-סן ובישראל קוראים לי דני ובבית קראו לי אבי.

שם המשפחה היה Fischl מקור השם גרמני משמעותו הוא דג קטן השם עוברת לדגן כי משה שרת שר החוץ פעם דרש שנציג ישראלי בחו"ל יהיה בעל שם עברי (אבא שלי היה נציג ישראלי ביפן) והציעה את השם דגון (בתור דג קטן) ואבא שלי בדק ומצא כי דגון הוא אליל פלישתי בתנך ולכן החליט לעברת את השם לדגן והשם דגן נשאר עד היום (אני אהבתי את השם החדש כי בעברית אין מילים שמתחילות ב פ בלי דגש אז הילדים קראו לי פישל עם דגש).

אני נולדתי באנגליה בתאריך 14.1.1942 (באמצע מלחמת העולם השנייה, לא היו קרבות באנגליה אבל היו הפצצות עם טילים ממודל V1  ו – V2) ועד גיל חמש חייתי באנגליה ואז עברתי לפרג בצ'כיה. בגיל שבע עברתי מפרג לירושלים. בגיל 13 עברתי ליפן לשלוש שנים אחרי זה עברתי לירושלים בחזרה ושירתתי בחיל האוויר. אחרי זה למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים שבע שנים. למדתי בפקולטה למדעי החיים ושם פגשתי את אשתי והתחתנתי אתה. אחריי זה נסעתי לארה"ב לשנתיים להשתלמות חזרתי לחיפה לטכניון לפקולטה לרפואה ושם כבר לימדתי ועשיתי מחקר לקבלת תואר פרופסור לפיסיולוגיה וביופיזיקה.

בביתי הראשון בישראל היו 3 חדרים אחד של ההורים אחד שלי ושל אחי והשלישי היה חדר אוכל בבית גרנו אני אחי אבא ואמא. בשכונה היה גן ילדים אחד (של אח שלי גבי) בית-ספר עממי (עד כיתה ח) היה בנין של משרד החינוך הייתה כנסיה איטלקית מגרש הרוסים ושם הייתה כנסיה רוסית גן ילדים ובית-ספר. מתחת הבית הינו חופרים ומוצאים "אוצרות" קראנו למקום "אמריקה". השכנה שלנו גברת באומן הייתה זורקת שתילים של פרחים ישנים ואני אח שלי ושני השכנים שלנו היינו לוקחים אותם ומחממים אותם עם עשן.

אני קיבלתי מאבא שלי טבעת שהוא קיבל מאבא שלו שהוא קיבל מאבא שלו… ועכשיו הטבעת אצל אחי גבי. לי היו בבית נחשים וקרפדה גידלתי אותם. קראתי ספרים בדרך הביתה מבית-ספר. בגיל 13 התחלתי לרכב על אופניים ולצלם. אני אהבתי לאכל מאכלים צ'יכים ועוגות שמרים.

כשהייתי בן חמש, הייתה לי מזחלת והחלקתי איתה, היה לנו ארגז חול ושם בניתי עם אבא רכבת ושחקתי ביויו (בעיקר) ובגיל 15 בניתי רדיו גביש.

אני הייתי בגן בלונדון, אני הייתי בארבעה בתי ספר יסודיים שונים:  אחד בכיתה א' בלונדון, השני עוד פעם כיתות א – ב, כי הייתי צריך ללמוד את השפה הצ'כית. בית הספר השלישי בגבעת רמב"ם – כיתה לעולים חדשים והרביעי היה בירושלים כיתה ג' במוסררה. אחר כך הייתי בבית ספר סוקולוב בכיתות ד' – ו' . בית הספר האחרון, באוסטרליה שם למדתי בכיתה ז'. למדתי בתיכון אמריקאי בטוקיו-יפן קראו לו בית ספר אמריקאי אבל היו שם ילדים והורים מכל העולם.

האירוע הכי משמח שזכור לי מגיל ההתבגרות הוא: שאבא שלי בישר לי שנוסעים ליפן לכמה שנים וששולחים אותו ממשרד החוץ.

הדבר הכי עצוב שזכור לי מגיל זה הוא: כלב זאב שעזר לי לסחוב את התיק שלי כשניסיתי לקחת את התיק חזרה מהפה שלו והוא התעצבן נבח ונשך אותי וברח ממני. במשך שבועיים אחרי הנשיכה הייתי צריך ללכת למרפאה ולקבל זריקות כל יום.

אני עבדתי לראשונה במעבדה של מרפאה ובחנתי בדיקות דם, ואחר כך עבדתי בבית חיות באוניברסיטה העברית בירושלים ונתתי אוכל לבעלי החיים ואחר כך גם שם במחלקה לגאולוגיה ושם עשיתי כל מיני בדיקות קרקע למשל לעבור בכל הארץ ולאסוף דגימות של אבק. ואחר כך למדתי שבע שנים באוניברסיטה העברית בירושלים עד שקיבלתי תואר דוקטור למדעי הטבע ובשנה השנייה ללימודים התחתנתי וגם נולדו לי ילדה מיכל (אחר כך נולדו לי עוד שני ילדים). אני בחרתי במקצוע זה כי תמיד התעניינתי בטבע ובזכות זה ובזכות זה שהייתי סקרן אהבתי את המקצוע שלי..

היו לנו בבית כמה מנהגים והם: בשעה 19:00 אכלנו ארוחת ערב. בכל שעה עגולה אבא שלי היה צריך לשמוע רדיו כי הוא היה במשרד החוץ אז כולם היו צריכים להיות בשקט, ובשישי הזמנו אורחים לאכול איתנו.

יש כמה ארועים מכוננים שאני זוכר והם: א) העלייה ארצה ב) השהות ביפן (כמה שנים) ג) השרות הצבאי ד) הלימודים באוניברסיטה ה) נישואי עם בחירת ליבי ו) הולדת ילדי ז) השהות בחו"ל באמריקה, בשוויצריה  ובאוסטרליה ח) הולדת נכדיי.

כרגע עיסוקי הראשי הוא צילום הטבע בעיקר בפארק הכרמל (כי זה קרוב לבית).

אני יצאתי לגמלה מוקדמת כי רציתי לעסוק בפיסול ברזל, למדתי ובמקביל ביקשו ממני לייעץ לחברות הזנק בתחום מכשור רפואי ויום אחד כשחזרתי מת"א אחרי שביליתי עם נכדיי גיליתי שכל הפסלים בחצר נגנבו אזי הפסקתי לפסל וכיום אני מצלם כל יום והולך להפגש עם נכדי כל יום שני.

הזוית האישית

אופק ברדה: היה כיף מאוד לעשות את העבודה, כל שבוע עבדנו על המשימה עד שהגענו לתוצר היפה.