מאגר סיפורי מורשת

הסבתא ילנה אומנסקי מספרת את סיפור חייה לנכדתה שרה ברכה דרור.

נולדתי בתאריך 5.10.1958 בברית המועצות. בעיר הנידחת טורינסק, ליד נהר טורה,  שבסיביר המערבי.

ההורים שלי לא היו יהודים. אימא תמרה (ז"ל)  הייתה אישה יפה וחכמה. היא עבדה בתור מזכירה בבית דין ומוסדות המפלגה הקומוניסטית. יותר מאוחר היא עברה לעבוד בבית התרבות יחד עם אבא שלי.

התפריט שלנו היה לא עשיר, אמי הייתה מבשלת ממוצרים פשוטים כמו: תפוחי אדמה  ופטריות יער, אבל התבשילים שהיא הכינה היו טעימים ומיוחדים. למרות המצב הכלכלי הקשה במשפחה, אמי הייתה תורמת לאנשים נזקקים אוכל ובגדים. היא הייתה מוכשרת מאוד ואומנית. היא גם ידעה לתפור בגדים.

אבא אלכסנדר (ז"ל)  היה מוזיקאי, הוא  ניגן בחצוצרה ובמפוחית. הוא רכש את הידע שלו במוזיקה בכוחות עצמו, ומעולם לא למד בקונסרבטוריון או כל מוסד אחר את לימודי המוזיקה. הוא גם אהב ספורט והקדיש זמן רב להתעמלות ולספורט. אבא שרת בצבא הרוסי ומגיל 17 הוא השתתף כחייל במלחמת העולם השנייה.

בטורינסק גרו ההורים של אבא שלי (משפחת טורגין) וגם ההורים של אמי (משפחת מולכוב). סבא אנטולי מלכוב (ז"ל) עבד בתור מנהל חשבונות וסבתא אנה הייתה עקרת בית, היו להם 5 ילדים. סבתא רבתא מריה ויסנובסקי- פרפילוב  כל חייה דיברה ברוסית עם מבטא קשה. יש סיכוי, שהיא הייתה יהודייה והסתירה את זה בגלל הפחד שלה מאנטישמיות. כל קיץ ביליתי אצל סבתא מצד אבא. הם מאוד אהבו אותי, ועשו בשבילי הכל, ממש כול מה שהיה ביכולתם לעשות עבורי, כדי  שאני אהנה אצלם. אני זוכרת, שהיה להם תנור חימום שהיה מעלה עשן, ששימש גם לבישול, עליו היו מניחים את כלי הבישול והתבשיל, ובלילות היינו ישנים עליו. בחורף הקר והמקפיא הוא היה מחמם את כל הבית.

אני זוכרת שאהבתי לשבת ולשחק עם בובה מעץ, שהכין לי סבא. הייתה גם עריסה לבובה, שסבא הכין לבובה שלי. את העריסה תלו עם וו בתקרה, כמו שהיה מקובל אז, לתלות את עריסות התינוקות. כשהייתי בכיתה א', בגיל 8, סבא וסבתא טורגין קנו לי פסנתר, שתמיד חלמתי עליו. סיימתי 10 שנות לימוד בבית הספר, ויחד עם זה הסתיימו הלימודים של 7 שנות לימוד בבית ספר למוזיקה. אחרי לימודי התיכון למדתי במכללה ובאוניברסיטה לתרבות. וכשסיימתי עבדתי בגן ילדים בתור מורה למוזיקה.

בגיל 25 התחתנתי וגרנו בקזחסטאן. שם נולדו לנו 2 ילדים.

בשנת 1997 עשינו עליה מרוסיה לארץ ישראל. עברו כמה שנים, ובעלי התחיל לחזור בתשובה: ללמוד תורה. להתפלל, לשמור שבת וכשרות. גם אני וילדים התחלנו ללמוד בקורס גיור ובשנת 2003 התגיירנו. עכשיו אנחנו חב"דניקים – חסידות חב"ד, וקשורים מאוד לרבי מליובאוויטש.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא ילנה תועד ע"י נכדתה שרה-ברכה דרור, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.