מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם אלבז אני תלמידה בכיתה ה' בבית ספר רעות במועצה אזורית מנשה. אני גרה בקיבוץ מענית ובמשך תכנית הקשר הרב דורי, תיעדתי סיפורים של סבא וסבתא שלי יצחק ועמירה.

העברת חפץ מסבא לנכד בגיל המצווה

קוראים לי יצחק רז, אני סבא של נועם. יש אצלנו במשפחה שרשרת עם תליון שעוברת מסבא לנכד שמגיע לגיל המצווה. היום השרשרת הזאת נמצאת אצלי. התליון והשרשרת נרכשו על ידי המשפחה כבר בין שנת 1600 ל-1700 אחרי הספירה לדברי הסבא שלי. השרשרת נרכשה בין הגבולות סוריה לעיראק על ידי משפחתו שחיה שם עד שברחה לארגנטינה דרך לבנון ומצרים. השרשרת מזהב טהור והתליון בנוי מדמות של משה רבנו ומצד שני של עשרת הדברות.

סבא שלי בחר בי כנכד שמתאים לשמור את המסורת המשפחתית ולתת לי את השרשרת והתליון לענוד עלי, ולא להוריד אותה מהצוואר, עד שיהיה לי בעצמי נכד להעביר לו את השרשרת לפי בחירתי, שיקבל עליו את האחריות לשמירת והעברת השרשרת והתליון, בגיל המצווה.

יש לי שמונה נכדים מתוכם ארבעה בנים שאני מקווה שאחד מהם יקבל ממני את החפץ ואם אף אחד מהנכדים לא מתאים החפץ יעבור לבת הבכורה שלי עד שלה בעצמה יהיה נכד מתאים בגיל המצווה.

השרשרת עם התליון שעוברת מדור לדור

 הפינגווין ואני – סבא מספר לנועם

"נועם, כשאני הייתי בגילך (11) לאבא שלי הציעו להיות מנכ"ל של כל-בו ענק שהיה מחולק להרבה מחלקות בקומודורו ריבדויה שבדרום ארגנטינה. הבית שלנו היה ממוקם 150 מטר מחוף האוקיינוס האטלנטי.

הייתי הולכת כמעט כל יום לנמל הקרוב לדוג דגים. באחד הימים ראיתי פינגווין כולו מצופה בנפט גולמי שנשפך מהאניות, הוא היה שחור כולו. לקחתי אותו הביתה וטיפלתי בו כדי להוריד לו את הלכלוך. נתתי לו לשתות הרבה חלב כדי לנקות את האברים הפנימיים שלו ובמשך הזמן הפינגווין קיבל את צבעו האמתי שלו.

לאחר מכן הוא הלך אחריי לכל מקום, היינו נכנסים יחד לחנות של אבא שלי וכולם נדהמו שהפינגווין הולך אחרי כל הזמן וקראתי לו בשם כלב. הוא היה אצלי שלושה חודשיים ומאוד נקשרתי אליו. וזאת התמונה האחרונה כשנפרדתי ממנו והחזרתי אותו לים."

פינגווין המחמד של סבא יצחק מילדותו לחופו של האוקיינוס האטלנטי

השעון הנודד – סבתא עמירה מספרת

קוראים לי עמירה רז, נולדתי בקיבוץ מענית ואני רוצה לספר על חפץ נודד במשפחתי.

אבא שלי (סבא רבא שלך, דב) נולד וחי בסלובקיה. הוא גר עם הוריו ושני אחיו בבית מאוד גדול שבו גרו כל משפחתו הענפה: הסבים שלו וחלק גדול של הדודים שלו. סבא דב עלה לישראל עם תנועת השומר הצעיר בשנת 1932 אחריו עלו לארץ גם אחיו. נותרו בבית בעיקר האנשים היותר מבוגרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה רוב משפחתו שנותרה בסלובקיה נלקחה למחנות ההשמדה ונרצחה. דודה של סבא דב שכבר הייתה נשואה עם ילדה בוגרת הצליחה לשלוח את בתה לדרום אפריקה שם הילדה התחתנה. הדודה, כאשר כל המשפחה הובלה למחנות, הצליחה לברוח ואתה מזוודה ענקית עם רב כלי הכסף שהיו בבית: זוג פמוטים, מנורת חנוכה ובעיקר שעון כסף מאוד גדול עם פיתוחים. כל זה הגיעה איתה לדרום אפריקה, שם  גרה עם בתה בשנים של המלחמה עד שהבת חלתה ונפטרה.

הדודה שנשארה לבדה ארזה את המזוודה הענקית והצליחה בעזרת סבא דב לקבל סרטיפיקאט (עליה לארץ ישראל) כי בעלה של הבת היה אנגלי. בארץ היא חילקה את כלי הכסף לסבא דב ולשני אחיו. סבא דב קיבל את השעון הגדול שהיה ניצב כל חייהם בבית הוריי.

כאשר סבא שלך איציק, בן זוגי, ראה את השעון, הוא לקח על עצמו משימה להפעיל את השעון. מאז השעון עובד וצוואתם של הוריי הייתה שהשעון יעבור למשמרת אליי הביתה. מאז השעון שוכן בבית שלי הוא נותן לנו אנרגיות טובות בזכות הוריי. כבר עכשיו בנותיי רבות עליו.

השעון הנודד בבית משפחת רז

הזוית האישית

נועם הנכד: היה לי מאוד מעניין לשמוע ולתעד את הסיפורים של סבא וסבתא. מאוד אהבתי שהם באו בימי שישי אלי לבית הספר כדי לעבוד יחד על הסיפורים.

סבא יצחק וסבתא עמירה: היה לנו תענוג לבלות עם נכדתנו היקרה נועם ולראות איזה ילדה מדהימה היא גם בבית הספר. אהבנו את המפגשים ואת הפעילויות. היה נהדר, יישר כח!