מאגר סיפורי מורשת

השירות הצבאי של סבא אלדד

התגייסתי לחיל האוויר בשנת 1963 והצטרפתי לקורס טייס. את הקורס סיימתי ב-1965 במגמת קרב. המלחמה הראשונה שהשתתפתי בה הייתה מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה טסתי על מטוס מירז ותקפתי מטרות במצריים ובסוריה. לאחר מכן עברתי להדרכה והשתתפתי גם במלחמת ההתשה. בשנת 1970 השתחררתי מחיל האוויר אך התגייסתי מחדש לאחר שנה. בהמשך נלחמתי במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת שלום הגליל הראשונה.

ב- 1974 עברתי קורס טייסי ניסוי בארצות הברית ואת המשך שירותי בחיל האוויר עשיתי במרכז ניסוי טיסה. במסגרת זו טסתי על מטוסים שונים בהם בדקתי מערכות חדשות כולל טילים ופצצות מתוחכמות. השתחררתי משירות קבע ב- 1990 בדרגת סגן אלוף.

בנוסף אלי היו לי עוד שני אחים שגם הם היו טייסים. אנחנו היינו השלישיה הראשונה של אחים טייסים בחיל האוויר.

סיפורה של מנורה

מנורת שבעת קנים שהייתה ברשות המשפחה בגרמניה בעבר, הוחזרה לידי משפחתי לאחר כשמונים שנים. להלן הסיפור המרתק בקיצור:

סבא וסבתה של סבי אלדד חיו וגדלו בצפון גרמניה בעיר בשם אוסנבריק. המשפחה הייתה אמידה ובעלת רכוש רב שכלל בין היתר כלבו גדול, סוכנות רכב ומגרשים. בשנות העשרים במאה הקודמת, הם בנו בית מגורים גדול ויפה במרכז העיר. כנראה בתחילת שנות השלושים (הנסיבות לא ידועות לאשורן) נמסרה המנורה במתנה ובהוקרה למשפחה נוצרית שהיו ביחסים טובים עם משפחת סבי (כולל שתוף פעולה עסקי כנראה).

סיפור המנורה וקורות המשפחה בגרמניה לא היה ידוע עד לאחרונה.

אז כיצד נודע הסיפור לסבי אלדד ?

עם עליית הנאצים, אסרו על היהודים להחזיק ברכוש ולכן בית המשפחה ושאר הנכסים נמכרו לממשלה (בדצמבר 1938) ע"י עלמה ורפאל פלאטואר (במחיר הפסד כמובן), שהם הסבים של סבי אלדד. בגלל הבעלים הנוכחי הבית עומד מוזנח ועזוב שנים רבות. בעקבות תלונות על מצבו של הבית התעניינו בעירייה כיצד ניתן לשמרו וזאת בעיקר בגלל ערכו הארכיטקטוני וההיסטורי. במקביל, עיתונאית מקומית ראתה את הבית המוזנח באחד מטיוליה בעיר והחליטה לחקור על תולדותיו ועל בעליו היהודיים ולכתוב כתבה בנושא. היא ביצעה תחקיר יסודי תוך נבירה בארכיון העיר, בערים נוספות ואסוף פיסות מידע ועדויות גם מהשכנים. במסגרת ציון 79 שנים ל"ליל הבדולח" החליט עיתון העיר לפרסם את הכתבה בהרחבה. "ליל הבדולח" היה אירוע ידוע לשמצה שבו פגעו הנאצים הן ביהודים והן ברכושם. באותו יום פגעו הנאצים גם ברכוש הרב שהיה שייך למשפחה.

במסגרת התחקיר ביקשה העיתונאית לאתר את קרובי המשפחה של רפאל ואלמה על מנת לידע אותם לגבי החומר שאספה ולשמוע את הצד שלהם בספור המשפחה. למזלנו, בן דוד של סבי בשם דניאל שמר על שם המשפחה המקורי וכך הוא אותר ע"י העיתונאית. העיתונאית שלחה לו את החומר וממנו הועברו הפרטים לשאר משפחתי. אחיו של סבי גורי החליט שבנוסף לשיחה והחלפת מיילים עם העיתונאית הוא מעוניין לנסוע לגרמניה על מנת לבקר ולראות במו עיניו את מקום מוצאה של משפחתנו. יחד עם אשתו אביבה הם ביקרו בבית (מבחוץ בלבד) ובכל הכתובות הנוספות שבהן היו העסקים של המשפחה. בעקבות הביקור הזה פרסם העיתון כתבה מצולמת עם גורי ואביבה לצד הבית הגדול.

לא עברו ימים אחדים מחזרתם של גורי ואשתו לארץ והנה מתקבל טלפון מבת למשפחת הידידים הגרמנים של רפאל ואלמה שמספרת להם על מנורת שבעת קנים שנמצאת במשפחתה כשמונים שנה ואשר התקבלה בשעתו כמתנה מרפאל. מהכתבה שקראה בעיתון הסתבר לה שגורי הוא הנין של רפאל ואלמה ומקומה הטבעי של המנורה הוא בחיק קרובי משפחתו של רפאל, ידידם לשעבר. היא חשבה לשלוח את המנורה לישראל אך גורי עמד על כך שיקבל את המנורה באופן אישי ולכן נסעו שוב הוא ואשתו לאוסנאבריק להיפגש עם משפחת הידידים של סבו. גם פגישה זו הייתה מאד מרגשת עם הרבה דמעות של כל המשתתפים. כך שבה המנורה למשפחה ושוכנת כיום אצל גורי בביתו.

כפי שצוין, בדצמבר 1938 מכרו רפאל ואלמה את כל רכושם לממשלה במחיר אפסי. יותר מאוחר הם ניסו לצאת מגרמניה אך סורבו ונרצחו ע"י הנאצים. בנם קורט (אבא של אלדד, סבי) הצליח לעלות לישראל ב-1933 לקיבוץ גבעת ברנר, וזאת לאחר שנאסר והוכה קשות עד כדי סכנת חיים ע"י הנאצים. גם אחיו הנס, הספיק לצאת למזלו בזמן וחי באנגליה עד למותו כאשר בנו דניאל עלה ארצה לפני שנים רבות וגר כיום בצפת.

הזוית האישית

אוהד פלטר ואלון ברעם, השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי ותעדו את סיפורו של אלדד, סבא של אוהד.