מאגר סיפורי מורשת

במסגרת השתלמות "הקשר הרב דורי" בחרתי להעלות את סיפורו המרתק של חמי משה מוטולה.

משה נולד בתאריך 27.5.1927 לסול ומרדכי מוטולה, בקהילה היהודית  בעיר צ'ורלו שבטורקיה. כשהוא היה תינוק הוא ומשפחתו עברו לאנקרה. הוא הבן הרביעי מתוך חמישה ילדים: שרה (ז"ל), קדן (ז"ל), אברהם (ז"ל), משה, ויהודה. למד בבית ספר יהודי בו למדו בטורקית מקצועות שונים, אבל לא למדו אנגלית ועברית.

אבא שלו היה הרב של הקהילה היהודית באנקרה.

משה מספר: "יש לי זיכרונות רבים מילדותי בטורקיה, הייתי ילד שובב מאוד, פעם התערבתי עם שני ילדים שאני מסוגל לעשות הכל. באותו היום הגיע איכר מאחד הכפרים בסביבה למכור תפוחים. החלטתי שאני אכניס את החמור שלו לסלון של הביתי. כשהאיכר נכנס לאחד הבתים לתת סחורה, משכתי את החמור לסלון ביתי. כשהאיכר יצא וראה שהחמור נעלם, התחילה מהומה ברחוב. באותו הזמן אבא שלי חזר מבית המטבחיים, והבין שאני אחראי למהומה. הוצאתי את החמור והחזרתי אותו לאיכר, אבי שילם לאיכר הטורקי כדי שלא יקרא למשטרה."

"בילדותי הערצתי את אטאטורק, הוא היה נשיא טורקיה, שהפך את טורקיה למדינה דמוקרטית. הוא עשה שינוים רבים בטורקיה לדוגמה: הוא שינה את אותיות הכתב מאותיות ערביות לאותיות לטיניות. הסביבה הקרובה התייחסה אלינו בד"כ יפה, אם כי לפעמים היינו שומעים את הטורקים מדברים בצורה מעליבה ומזלזלת על היהודים. בשנת 1939 החלה מלחמת העולם השנייה ואז החל היחס כלפי היהודים להשתנות לרעה"

משה לא חגג בר מצווה בטורקיה כי אימא שלו הייתה חולה, ונשלחה למשפחה שלה בכפר שליד הים השחור, אבל אחרי שהוא עלה לארץ, חגגו לו בר מצווה בגיל מאוחר יותר, בסוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945.

בגיל 15 החליט שהוא רוצה לעלות לארץ, הוא שמע שיש שליחים של הסוכנות באיסטנבול. תחילה ההורים שלו לא הסכימו, אבל לאחר שכנועים רבים, ואיומים שאם הם לא יתנו לו לעלות לישראל הוא יברח דרך סוריה, הם אפשרו לו לעלות לישראל.

בשנת 1943 משה ואחיו יהודה, שהיה קטן ממנו בשנתיים, עלו לישראל. הם ומספר חברים הצטרפו לעליית הנוער.

הם נסעו ברכבת מאנקרה לסוריה, ומשם באוטובוס ללבנון, לאחר שלושה ימים נסענו באוטובוס לבת גלים בחיפה. בחיפה, שלחו את משה ואחיו בכפר הנוער הדתי, היות שאביו היה רב, אך הוא לא רצה להיות שם ולהיות דתי, אלא עם חבריו. כעבור שבוע הוא עבר לקיבוץ גבעת השלושה. כשנתיים לאחר מכן, בשנת 1945 גייסו אותו לפלמ"ח, והוא וחבריו עברו לקיבוץ מעוז חיים. הם היו עובדים שבועיים ומתאמנים שבועיים.

בחדר האוכל בקיבוץ מעוז חיים

בשנת 1946השתתף בפיצוץ ליל הגשרים, הוא פוצץ את גשר שייח חוסיין בעמק בית שאן. אחרי הפיצוץ הבריטים חיפשו את האחראים לפיצוץ, הוא הוסתר אצל משפחה בקיבוץ בית יוסף במשך שבועיים (הוא היה "הילד שלהם"). לאחר שבועיים נגמרו החיפושים, ומשה חזר לקיבוץ מעוז חיים.

לפני פעולת "ליל הגשרים"

כשנתיים לאחר מכן הוא הצטרף לקיבוץ בית הערבה, ואז בשנת 1948 פרצה מלחמת השחרור והוא התחיל ללוות את השיירות בדרך לירושלים. בזמן מלחמת השחרור נלחם בירושלים, הוא היה בגדוד 50 של חטיבת הראל. הוא השתתף גם בכיבוש הקסטל ובכיבוש קיבוץ "רמת רחל".

 ליווי שיירות לירושלים במשוריין

משה עצר פעמיים ע"י הבריטים:

בפעם הראשונה כאשר היה במעוז חיים, הוא קיבל הוראה להעביר נשק מ"תל יוסף" דרך קו הנפט, הוא הוזהר שבדרך זו עובר ים חיילים של שיריון הבריטי ועליו להיזהר לא להיתפס. הוא התחבא בלילה בשדה חרוש, הוא חיכה שהחיילים מהשיריון הבריטי יעברו ואז הוא יצא, כאשר התחיל ללכת תפסו אותו חיילים של הליגיון הירדני. הוא זרק את הנשק שהיה לו ושם אותו בין התלמים של השדה. הוא נלקח לחקירה בבית שאן. בחקירה טען שהוא היה בדרכו לביתו בקיבוץ מעוז חיים, כמובן שהוא לא סיפר שהוטלה עליו משימה להעביר את הנשק. בכלא הוא פגש שם שוטר יהודי, הוא ביקש ממנו שיודיע לקיבוץ שמשה מוטולה נתפס. (הוא חשש שהבריטים יגיעו לקיבוץ וימצאו את הנשק שבסליק). לאחר יומיים הגיעו מפקדים של הפלמ"ח לכלא בבית שאן, הם שילמו שוחד ושחררו את סבא משה מהכלא.

בפעם השנייה נעצר יחד עם עשרים מ"כים (מפקדי כיתה) של הפלמ"ח שיצאו מקיבוצים שונים לפעילות הכנה. לאחר התקלות עם ערבים, שנגמרה במוות של אחד הערבים הם ברחו לקיבוץ טירת צבי. שם הם השאירו את הנשקים שלקחו מן הערבים. בעקבות האירוע פעילות ההכנה נדחתה, וכל אחד מהמ"כים היה אמור לחזור לקיבוצו. המ"כים הועלו על רכב והתחילו לנסוע. בדרך עצרה אותם המשטרה הבריטית שחיפשה את האחראים למות הערבי. למזלם הם השאירו את הנשקים שלקחו מהערבים בקיבוץ טירת צבי, אבל היו ברשותם מפות של הדרכים שהיה יכול להפלילם. ברגע שהם הבינו שהבריטים יעלו לרכב הם קרעו את המפות, כל אחד לקח חתיכה לעס חתיכה ובלע אותה. הבריטים עצרו את כל עשרים המ"כים, רק לאחר יומיים שהפלמ"ח שילם 200$ והבריטים שחררו אותם.

לאחר מלחמת השחרור השתחרר מהצבא, ונשאר בשירות מילואים פעיל. משה השתתף גם במלחמות נוספות: מלחמת סיני, מחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור.

בשנת 1950 התחתן עם אשתו הראשונה ציפורה והם גרו בתל אביב. לאחר מכן הם עברו לגור בפתח תקווה. נולדו להם שלושה ילדים: מרדכי, מנחם ודרור.

בשנת 1952 החל לעבוד כמטפל בגן החיות בתל אביב, במהלך השנים משה הפך להיות מנהל גן חיות. הוא קיבל דירה בגן החיות ושם הם גרו.

טיפול בגורי נמרים בתקופה בה ניהל את גן החיות.

בשנת 1973 סבא התגרש מאשתו הראשונה, הוא המשיך לעבוד ולגור בגן החיות יחד עם שני בניו הצעירים.

בשנת 1976 הוא פגש את רחל והם התחתנו. הם גרו לסירוגין בבורגתה ותל אביב בגן החיות. בשנת 1980 נסגר גן החיות בתל אביב, והחיות עברו לספארי. משה התחיל לעבוד בתל השומר במחקר במחלקת עיניים וטיפל בבע"ח שהשתתפו במחקר.

בשנת 2000 סבא יצא לפנסיה.

הזוית האישית

רינת פלצ'י: היה לי חשוב מאוד לתעד את סיפורו של משה, סיפור חיים מרתק שהחל לפני קום המדינה: המאבק להגשמת החלום ומימושו בבניית משפחה, ולקיחת חלק מהסיפור של מדינת ישראל כמנהל גן החיות הראשון בישראל – גן החיות בתל אביב שלימים העתיק את משכנו לספארי רמת גן. מודה על הזכות שניתנה לי להנציח סיפור זה, מאחלת למשה אריכות ימים בבריאות איתנה.