מאגר סיפורי מורשת

שמי שיילה, נולדתי בשנת 1944. גדלתי במומבאי ונישאתי בשנת 1962 לחיים טלקר. לאחר נישואינו עברנו לגור בבית חמי וחמותי במומבאי יחד עם כל בני המשפחה של בעלי: 8 אחים, 3 כלות ו- 3 נכדים של גיסי הגדול. בנוסף היו 3 עוזרות בית שגרו איתנו.

חיינו בדירה עם שלושה חדרי שינה גדולים, מטבח נפרד ומרפסת. החיים המשותפים היו טובים והיינו מאושרים. האווירה הייתה נעימה:  כל בוקר חמותי הייתה מתעוררת ב- 04:00 לפנות בוקר ומכינה "בהקרי", זו פיתה הודית. היא הייתה מכינה ארוחת בוקר וצהרים. את ארוחת הצהרים היו אורזים בקופסאות מיוחדות ששומרות על החום. הקופסאות האלה נקראות "לאנצ' בוקס". 

בחגים האווירה הייתה מיוחדת, בעיקר בחג הפסח. ההכנות לחג היו מיוחדות השתמשנו בסירים נפרדים לחג. לפני השימוש ניקינו אותם היטב והגעלנו אותם. הכנת המים להגעלת הכלים נעשתה בבית על-פי השלבים הבאים: לקיחת לבנים – מחממים ומרתיחים אותם. לאחר שהתחממו בחום גבוה, מכניסים לתוך הסיר את הכלים שרוצים להגעיל ומברכים: "ברוך אתה ….על טבילת כלים". מוציאים את הכלים מניחים אותם מכוסים בצד עם סדין עד ערב ליל הסדר.

בהודו מכינים את היין והמצות בבית. אני עוד זוכרת איך הכנו את המצות: היינו הולכים לחנות של איש גוי שהכיר את מנהגי היהודים והיה דואג לנקות את מכונת הטחינה של החיטה שלו, ולמחרת היינו ניגשים אליו עם הקמח והוא היה טוחן עבורנו. הוא היה מפנה שלושה ימים עבור היהודים ולא היה מקבל לקוחות אחרים.

לאחר הטחינה מכינים את הבצק ובתוך מחבת שעשוי מחימר מרדדים את הבצק ואופים במחבת. נועצים חורים במצה, ובעזרת מטלית לוחצים על המצה שנאפת על מנת שלא תתפח. גם את המצות השמורות היינו מכינים ומסמנים אותם בסימן מיוחד: על כל מצה סימנו קו שני קווים או שלושה קווים. מצה ראשונה סימנו קו אחד, על מצה שנייה – סימנו שני קווים על מצה שלישית סימנו שלושה קווים.

גם את היין היינו מכינים בבית מענבים שחורים או צימוקים שחורים. בלילה היינו משרים את הצימוקים בתוך המים ובבוקר מרתיחים ומקררים. אחר כך סוחטים אותם בידיים עד שיוצא המיץ. מהתמרים היו מכינים חרוסת לליל הסדר. את שאר הסימנים לברכה היינו קונים. הכנו מאכלים מיוחדים עם כבש, סוגי רטבים, אורז, סלטים. בליל הסדר היינו יושבים מסביב לשולחן כל המשפחה, קוראים בהגדה וסועדים מסביב לשולחן בהנאה רבה. במהלך 7 ימים לא אוכלים אוכל בחוץ שלא כשר. רק ביום המימונה קונים מאכלים (חמץ) ואוכלים ומסיימים את חג הפסח .

אני מאוד אהבתי את החגים בהודו, האיחוד המשפחתי, החוויות, השיחות המשותפות והצחוקים היו כיפים ונעימים מאוד. כל המשפחה יחד הייתה מקור לשמחה וגאווה. אהבתי מאוד את הישיבה סביב השולחן וקריאת ההגדה. הנכדים היו קטנים ופחות לקחו חלק בעשייה. אני זוכרת שהם חיפשו את האפיקומן. 

הנשים באווירת החג 

במשפחה היו הרבה מנהגים אחד מהם היה להכין מאכל מיוחד שקוראים לו סאנדן.את המאכל היינו מכינים באירועים מיוחדים כמו חתונה חינה וחגים.את המאכל הייתה מכינה המשפחה שחגגה את האירוע. המאכל מורכב מהחומרים הבאים:

1 קילו סולת, 7 ביצים, 1/2 קילו סכר, 1 מרגרינה, 1/4 קילו קמח לבן, הל ואגוז מוסקט, שקדים פיסטוקים ומלח

אופן ההכנה: מערבבים את כל החומרים וממתינים שיתפח. אחר כך שמים בכלי – משמנים אותו ויוצקים את הבלילה לכלי ושמים בסיר אידוי. הכלי מורכב משני חלקים: בחלק תהחתון יש מסננת – ממלאים במים, והמאכל מתבשל באדי – מים במשך 20 דקות. מניחים את הקעריות מעל הרשת ולשם יוצקים את הבלילה. מפזרים שקדים ופיסטוקים טחונים ושמים לאידוי.

את המאכל נהגו לאכול עם מאכלי עוף ובשר. אפשר להכין את המאכל בצבעים שונים. מכינים בלילה נפרדת צבעונית על יד והוספת צבע מאכל.