מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מנהגי החג מתימן גם בשכונת שעריים ברחובות

נעמי ואגם
נעמי ואגם באופק
איך נשמרו מנהגי החג מתימן

הילדות
אני נעמי בנימין ,נולדתי בישראל בשנת 1947 כשעדיין לא קמה מדינת ישראל.
רק אחרי שנה, בשנת 1948  הכריזו על הקמת המדינה.
בשכונה שבה גדלתי שכונת שעריים ברחוב רבי עקיבא ברחובות  הכול היה חולות ופרדסים באותה תקופה.
אני, הורי ואחיי גרנו בצריף שוודי ענק עשוי עץ שבו גדלנו אחד עשר אחים. שש בנות וחמישה בנים. אבי עבד כרפד ואמי כעקרת בית. היא גם גידלה עזים בחצר והייתה הולכת מדי פעם לפרדס לאסוף עשב לעזים שהיא גידלה בחצר, לאחר ששלחה את הילדים לבית הספר ולגן.
 
בחצר הבית

בחצר הבית
בהיותי בגיל ארבע עברנו לבית חדש ברחוב רמב"ם בשעריים. עברנו על גבי חמור ועגלה שהייתה מלאה בחפצים של הבית .כך אבי העביר את כל חפצי  הצריף הישן.
בגיל 5 נכנסתי לגן חובה בבית הספר וויצו בשכונת מרמורק ולאחר מכן עליתי לכיתה א' ולמדתי עד כיתה ח. כי לא היו אז חטיבות ביניים. כל האחיות , הבנות, למדו בוויצו והאחים שלי למדו בבית ספר מוריה ממ"ד וגם עזרו בפרנסת הבית. אנחנו היינו אנשים שומרי מסורת והקפדנו על לבוש הולם.
בבית ספרי הייתי ספורטאית מעולה והופעתי בכל מני טקסים בבית הספר שקשורים לספורט.
 
החגים
בבית הורי בכל חג, כמו למשל ראש השנה, היינו עורכים בבית שולחנות בצורת ח שיספיקו לכל בני המשפחה : נכדים, נינים ואורחים שהיו באים להתארח בביתנו. והיינו מברכים על הסימנים שנהוגים בחג זה. בפסח, היינו מתכנסים כל בני המשפחה סביב שולחנות ואבי ז"ל היה יושב על מזרן על הרצפה ונשען על כרית כמנהג עדת תימן , לשבת "מסובים". אחת מאחיותיי הייתה יושבת ליד קערת מים מדיחה את כוסות היין אחרי כל ברכה. אחיי הגדולים היו קוראים את ההגדה של פסח לפי סדר הגילאים יחד עם הנכדים שהצטרפו. בסוף ההגדה אבי היה קושר עם הטלית את האפיקומן ואחד מבני המשפחה היה מחביא את האפיקומן, כדי שכל הנכדים יחפשו את האפיקומן ומי שימצא אותו יקבל הפתעה, וסבא רבא שלי היה אומר לאחד מבני המשפחה, זה שהחביא את האפיקומן, "לאן אתה הולך"? הוא היה עונה: "אני עולה לירושלים כמנהג ההגדה." 
אמי הייתה מכינה את כל הברכות ומניחה אותם על מגש גדול במרכז השולחן ובזמן קריאת ההגדה האחים שלי ואמי היו מרימים את קערת הסדר בזמן שאבי היה קורא בהגדה וקורא את התפילה כדי שאנחנו נענה "דיינו". תוך כדי הברכות היינו טועמים מקערת הברכות, חתיכה מכל דבר, כדי שכל המשפחה יוכלו לטעום חסה עם חרוסת , זרוע, ביצה קשה וכו..כל זה נעשה בחדר שבו יש שולחנות ערוכים בצורת ח' כדי שכולם ישבו סביב השולחנות. 
 
חפצים בלתי נשכחים
בחצר בבית הוריי אמי הייתה טוחנת את הירק והנענע על גבי אבן רחיים. בחצר היה גם מטבחון שבו הייתה מכינה בצק ללא שמרים כדי שלא יתפח בפסח ויחמיץ אמי הייתה אופה את הפיתות שהם המצות של פסח  בתוך טבון וגם את קובנה של פסח מקמח מצה. במהלך השנה השתמשה בטבון זה כל יום שישי לכבוד שבת לאפות את הפיתות. אמי הייתה מקוששת עצים לטבון, כדי להבעיר את האש.
עוד חפץ מיוחד לחג הפסח :המגש הזה שאתם רואים אמי עשתה במו ידיה העשוי מרצועות של רפיה ששזרה עם מחט מיוחדת שנכנסת בין החורים של מגש העשוי מרפיה רטובה.העבודה הזו הייתה נערכת בשלבים . ברצועות הרפיה יש בשלל צבעים שבו אמי הייתה משלבת את האריגה של הרפיה. עד שהוא מגיע לגודל הרצוי.המגש נועד רק לימי חג במיוחד לחג פסח. 
 
נעמי ואגם עם המגש

 
נעמי ואגם עם המגש
בחג חנוכה היה לנו בבית חפץ יקר ערך: מגש מנחושת עם רגלית מיוחדת. אבי הביא את המגש הזה מתימן. חפץ זה יקר מאוד עבורנו עד היום. הוא שמור אצל אחד מאחיי.
לפני כל חג אחיי הגדולים היו מתארגנים לקראת עבודות החג. למשל: בפסח ניקיון הבית ורחיצת כלי חג הפסח. בחנוכה היינו דואגים להכין את מגש נרות חנוכה שהיה מיוחד במינו. אני הייתי בין האחיות הקטנות ולא הייתי שותפה  בהכנות כיוון שעניין אותי לשחק עם חברות.
אמי הייתה זו שדואגת לבישולים ואבי היה דואג לקניות אבי היה סוחב את כל הקניות על הכתף כי לא הייתה לנו אז מכונית. לאבי היה חמור ועגלה והוא היה לוקח את כלי העבודה שלו לקיבוצים שבהם עבד :ברחובות, קיבוץ נען וקיבוץ גבעת ברנר, כדי להשלים את עבודת המזרנים שעשה עבור הקיבוץ .כל יום ביומו היה עובד בקיבוץ. לאבי היה מכשיר מיוחד שהיה פותח את "עשב הים" שזה החומר שממנו היה ממלא את המזרנים שהוא היה מכין. בנוסף היה לו עוד כלי מיוחד שאין אותו בארץ שהוא הכין במו ידיו כדי להפריד את צמר הכבשים שבו היה מכין את השמיכות לאנשים.
 
זו  תלבושת של כלה שאמורה להתחתן בטקס החינה.
שמלת כלה לחינה

 
שמלת כלה לחינה
את טקס החינה עורכים שבוע לפני החתונה ובכל ערב בביתה של הכלה חוגגים ומשמחים את הכלה וביום האחרון עורכים את טקס החינה  בקערה מיוחדת מניחים את אבקת החינה ולתוכה שופכים מים עד שהחינה נהפכת לעיסה ואז מורחים על כפות הידיים.למחרת טקס החינה נערכת החתונה ברוב פאר והדר.
 
עוד חפץ מיוחד לחג הפסח: המגש הזה שאתם רואים אמי עשתה במו ידיה העשוי מרצועות של רפיה ששזרה עם מחט מיוחדת שנכנסת בין החורים של מגש העשוי מרפיה רטובה. העבודה הזו הייתה נערכת בשלבים . ברצועות הרפיה יש בשלל צבעים שבו אמי הייתה משלבת את האריגה של הרפיה. עד שהוא מגיע לגודל הרצוי.המגש נועד רק לימי חג במיוחד לחג פסח.
 
תשע"ו

מילון

אבני ריחיים
אבני רחיים הן זוג אבנים המשמשות לטחינת גרעינים, בעיקר גרעיני דגנים, לקמח. האבן העליונה, הנקראת "רכב", סובבת על פני האבן התחתונה - ה"שכב", והגרעינים נטחנים ביניהן.

ציטוטים

”לאבי היה חמור ועגלה והוא היה לוקח את כלי העבודה שלו לקיבוצים שבהם עבד“

הקשר הרב דורי