מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי זוהרה פנינה, אבל בקיצור פנינה. נולדתי במרקש שבמרוקו בשנת 1947. בכל שנה חוגגים לי כל ילדיי יום הולדת בביתי במסיבת הפתעה.

גדלתי במשפחה של תשעה ילדים כשאני הקטנה ביותר, זאת אומרת בת הזקונים. לפיכך, נהניתי מיחס מיוחד ומחיבה יתרה. היו לי שתי אחיות ושישה אחים מחונכים ומיוחדים כל אחד ואחד. גדלתי בילדותי במרקש אבל עוד כשהייתי בת- שמונה בלבד עלו הוריי ארצה. את ביתי במרוקו, אני לא שוכחת ואפילו גם מתגעגעת. הבית במרקש היה בניין בן ארבע קומות, כשבמרתף הייתה חנותו של אבי לממכר פירות יבשים.

מרקש הייתה בירת "הנגב" של מרוקו, היו בה בתי-כנסת, מרפאות וצרכניות לרוב. כשהייתי ילדה, היו לי כמה תחביבים וביניהם גם: לרקוד, לשיר, לנגן בחליל או באקורדיון ולעסוק במלאכות כמו: ריקמה וסריגה. אהבתי לשחק עם אחיי במחבואים, גוגואים, 5 אבנים, חבל, קלאס וכו'. משחק אחד שהיה אהוב עלי במיוחד, היה משחק שנקרא ייטירויי. במשחק זה, היו לוקחים מקל גדול ואתו מעיפים מקל קטן שהיה קופץ. אהבתי לשמוע בילדותי את שירי הפלמייח ששרה יפה ירקוני ושירי נוגה ששרה שושנה דמרי.

היום אני אוהבת לשיר שירים אלו כשעצוב לי. עד כיתה- א' למדתי במרוקו. אחר- כך, כשעלינו ארצה, למדתי בבית- ספר יימעלותיי, ולאחר מכן המשכתי בתיכון "בית- יעקב". הייתי  תלמידה שובבה. אירוע משמח שהיה לי, היה נישואיי לבעלי. ואילו האירוע העצוב ביותר שאני זוכרת מימי צעירותי, היה הניתוח בלסת שהייתי צריכה לעבור.

אהבתי מאוד את החגים בילדותי, כי היינו נפגשים כולם ביחד לחוג אצל ההורים, החתנים, הכלות וכל הילדים, כדי לשמח ולכבד את ההורים. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת- 1956. הייתי אז בת- 8 שנים בלבד. הסיבה לעלייתנו ארצה, הייתה כי השכנים הערבים שגרו בשכנות אלינו, רצו לקחת את אחותי ככלה לבנם. ההורים שלי מאוד נלחצו מזה ולכן ברחנו ונאלצנו להשאיר את כל הרכוש במרוקו, רכוש שהיה רב מאוד. התיישבנו ב"שדרות" שבנגב, לשם שלחו אותנו מהסוכנות, שהייתה אחראית לענייני העליה. עברתי בחיי מלחמות רבות: מלחמת סיני, מלחמת ששת- הימים, מלחמת קדש ומלחמת יום- כיפור. כל פעם ההרגשה הייתה מאוד קשה ועצובה.

החתונה

בשנת- 1966 הלכתי ללמוד מתמטיקה אצל גיסתי, ושם הכרתי את בעלי. באותה שנה, כשהייתי בת- 19, נישאתי לבעלי, שהיה אז בן 21. לאחר החתונה, הפסקתי ללמוד. נולדו לנו- תשעה ילדים. חמש בנות וארבעה בנים, ויש לנו הרבה נכדים, בלי עין הרע. כל ילדיי חיים בארץ, חוץ מבני הגדול שחי בניו-יורק עם משפחתו. קשה לי מאוד שבני בחו"ל ואני מקווה שיום אחד הוא יחזור לחיות בארץ. הייתי גם שמחה אם ילדיי היו באים לבקר אותי יותר.

עבודתי

מקום עבודתי הראשון היה בבית- ספר "בית- יעקב", כמורה לכיתה ד'. בחרתי במקצוע זה כיוון שמאוד אהבתי אותו ונהניתי ללמד. הייתי מורה במשך ארבע שנים ולאחר מכן עברתי  לעבוד ברבנות. אני אוהבת מאוד את חג- הפסח, משום שאני מאוד אוהבת לנקות. אני נהנית מאוד ללמוד דברים חדשים והייתי רוצה לדעת לצייר ולנגן על כלים נוספים. ביקרתי בכמה מדינות בשנות חיי: בארה"ב, באורוגוואי ובארגנטינה. בחלקם ביקרתי ביחד עם חמי, שנשלח לשם כמשגיח כשרות. חלק מהנסיעות היו גם כדי לבקר קרובי משפחה. טיול אחד היה יחיד ומיוחד והוא הטיול למרקש, שהיה טיול שורשים שלי למרוקו, כדי לראות את מקום ילדותי.

הזוית האישית

אבישג : "נהניתי מאוד מתכנית "הקשר הרב דורי", משום למדתי דברים חדשים על סבתי ועל עברה. כמו כן, ראיתי שלסבתי נחת מאוד גדולה שישבתי איתה ושאלתי אותה על עברה. פטפטנו, דיברנו וצחקנו הרבה במהלך התכנית וזו הייתה חוייה מיוחדת במינה. תודה לסבתי ששיתפה איתי פעולה ושיתפה אותי בחייה ובעברה ואני מאחלת לה חיים ארוכים ובריאים עד 120.