מאגר סיפורי מורשת

משפט: "איך מגיעים למצב שילד בן 12 עולה לבד למדינה אחרת"

שם מלא: יעקב בהט, שנת לידה: 1939, חודש: ט"ז אלול תרצ"ט, 31 באוגוסט, נולד במרוקו בעיר מרקש.

משפחה

במשפחה של סבא חמישה אחים ארבעה בנים ובת אחת. סבא  הוא הכי צעיר. סבא נולד בתחילת מלחמת העולם השנייה. אבא שלו נפטר כשסבא היה בערך בן שלוש. אמא שלו לא התחתנה שוב והיא גידלה את חמשת הילדים לבד. המשפחה הייתה ענייה. כל פעם אמא של סבא מכרה חדר אחד מהבית כדי שיהיה להם כסף לאכול, וכך עד שנשאר להם חדר אחד ובו הם גרו כולם (סבתא שלהם, אימא וחמישה אחים) בלי חשמל ובלי מים זורמים. בימים חמים. הם בישלו במרפסת.

סבא ומשפחתו

אמא של סבא לא ידעה קרוא וכתוב ואף על פי כן היא דאגה שכל הילדים, כולל אחותו, ילמדו בבית ספר. האח הבכור למד ספרות ועבד כספר בבית המלון הכי מפורסם ב"מרקש".  אמא של סבא שמרה עליו בבית שלא יסתובב ברחובות ודאגה גם להופעה מסודרת.  הם תמיד לבשו בגדים נקיים, גם אם הם היו ישנים ומטולאים. צריך לציין שלא היה ביטוח לאומי או רווחה סוציאלית. השפה שדיברו בבית הייתה ערבית. בבית הספר למדו בצרפתית.

אח של סבא

סבא למד בבוקר בבית ספר "אליאנס". שפת הדיבור וההוראה הייתה צרפתית. הכיתות היו מעורבות בנים ובנות וגם הגילאים היו שונים.  סבא היה הצעיר ביותר בכיתה.  לא היו לו בעיות בלימודים אבל הוא הרגיש לא נוח להצטיין ולהצליח בלימודים בהשוואה לילדים הגדולים ממנו.  סבא לא יכול היה לרכוש שום ידע מחוץ לבית הספר וגם ספרים לא היו בכלל.  בספורט סבא לא הצטיין אבל זה לא השפיע עליו. אחר הצהריים סבא למד ב"תלמוד תורה", שם למדו לימודי קודש – פרשת השבוע ותפילות.  סבא למד להתפלל ולקרוא בספר התורה.

סיפור קטן לדוגמה – סבא היה משלם לרבי בתלמוד תורה. והרבי לא היה מוכן לקבל את הכסף ואמר לו להחזיר את הכסף הביתה לאימו (הוא ידע מה המצב שלהם בבית). סבא לפעמים היה מחזיר הביתה את הכסף ולפעמים היה קונה דברים בסיסיים, מה שיש לכולנו היום: מחברות, כלי כתיבה.

הרחוב והכניסה לבית – תמונות מטיול שורשים במרקש

העלייה לארץ

מספר שנים אחרי שמלחמת העולם נגמרה וקמה מדינת ישראל, בכל מקום דיברו על עלייה לישראל. ארגונים שונים, תנועות נוער שונות, ניסו לשכנע את ההורים לשלוח את הילדים לישראל. הם לא רצו מבוגרים, רק צעירים ואפילו צעירים מאוד כמו סבא.  היו הרבה שהסכימו אבל אימא של סבא התנגדה מאוד.  בסופו של דבר סבא הצליח לשכנע אותה והיא הסכימה. סבא עלה לארץ במסגרת עליית הנוער. זהו גוף גדול שהביא ילדים למוסדות בארץ, ילדים בלי הורים. סבא מספר שהיו גם נציגים מאמריקה ששכנעו הורים לשלוח את ילדיהם לישיבות בארה"ב אבל סבא ואמו התנגדו.

סבא הגיע למוסד ילדים ב"גבעת וושינגטון" ליד קבוצת יבנה, קיבוץ דתי.  מכיוון שלא נמצאה כיתת לימוד מתאימה במוסד, הוא התקבל לכיתה ז' כילד חוץ בבית הספר בקבוצת יבנה.  סבא מספר שהקליטה וההתאקלמות היו קשים מאוד בגלל הפערים העצומים בכל התחומים בינו לבין ילדי המשק.  בסוף כיתה ח' סבא היה בין התלמידים הטובים בכיתה.

סבא וחברים

סדר יום הלימודים בקבוצת יבנה לימודים משעה 7:00 בבוקר עד 2:00 בצהריים. אחר הצהריים – שעתיים עבודה במשק הילדים. בכיתות הגבוהות סבא עבד ברפת ובקיץ עבד בפלחה.

בכיתה היו ארבעה עשר ילדים, רובם בנות. פעם בשנה יצאו לטיול שנתי ארוך שנמשך בין שבועיים לשלושה שבועות. בקיבוץ לא עשו בגרויות וסבא דווקא רצה לעשות את הבחינות ולקבל תעודת בגרות.  היו הרבה דיונים, ובסופו של דבר אפשרו למי שרצה, בתנאי שילמדו לבד. באותו קיץ הם קיבלו חופש מהעבודה כדי להתכונן לבחינה.  מכל הכיתה נבחנו שלושה  תלמידים סך הכל, ובכללם סבא.

בסוף כיתה י"א כל ילדי הכיתה הגישו מועמדות להתקבל כחברים בקיבוץ, סבא לא הגיש מועמדות כי לא היה בטוח בשני דברים חשובים: האם הוא מעוניין בחיי הקיבוץ כי הוא רצה ללמוד ולא רצה להתחייב לחזור לקיבוץ. גם מבחינה דתית הוא לא היה בטוח בדרכו.  אחרי דיונים ממושכים בין ועדת המשק לוועדת החינוך הוחלט שאינו חייב להגיש מועמדות ויוכל להמשיך בכיתה י"ב. אחרי הצבא סבא למד באוניברסיטה ועבד כל הזמן לפרנסתו.  את הדת עזב כמה שנים אחרי הצבא בגלל שאלות של אמונה. סבא היה בקבוצת יבנה מכיתה ז' עד הגיוס לצבא בשנת 1958.  אחרי הצבא סבא עבר לירושלים כדי ללמוד.

לימודים

סבא למד באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר ראשון, שני  ושלישי דוקטור ללשון עברית. במקביל סבא למד גם תואר ראשון ושני בחינוך מיוחד. במהלך הלימודים סבא עבד במוסד לעבריינים צעירים וכן היה מדריך חבורות רחוב בירושלים. באותו זמן החל לעבוד גם באוניברסיטה העברית ושם המשיך לעבוד כמרצה  עד שפרש לפנסיה.

הקמת משפחה בישראל

סבא הכיר את סבתא שמחה באוניברסיטה בירושלים. הם התחתנו לפני כ 54 שנים. נולדו להם שלושה בנים, אבא שלי אלעד הוא הבכור, ועוד שני אחים דותן ופלג, דודים שלי.

הזוית האישית

עדי בהט: יש כל כך הרבה לסכם מהחוויה הזאת שלא נראה לי שאפשר להכניס זאת בכמה שורות. בעבודת המחקר על העבר שלי ושל סבא שלי למדתי המון. איך הדברים התנהלו פעם, איך הם חיו, איך הם שיחקו ולמדו, איך הם בישלו ,ואיך עשו פעם את הדברים. זו חוויה מיוחדת לחקור את כל זה ולגלות על העבר שלך ושל משפחתך, חוויה שלא כל אחד זוכה לה. מאוד נהניתי לדבר עם סבא ולגלות דברים מיוחדים על ילדותו ועל סיפורו..

יעקב בהט (סבא שלי) : חוויות מהקשר הרב דורי נכדתי ואני שייכים לא רק לדורות שונים אלא גם לעולמות שונים. המעבר בין העולמות השונים איננו קל בלשון המעטה, והשאלות של עדי הראו לי מה חשוב בעיניה ומה מעניין אותה, ובכך התמקדנו עד כמה שאפשר. קשה להפריז בחשיבות המפגש הזה. עדי היא ילדה נבונה וסקרנית. אין לי ספק שהיא למדה על הסבא שלה ועל פער הדורות, במקרה זה פער גדול מאוד. ואני למדתי שהנכדים מעוניינים לשמוע, אבל במידה.