מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בשנת 1951, בעיר מרקש

החיים במרוקו היו שונים מהחיים בישראל היום. המשחקים שלנו היו אחרים. במרוקו היינו משחקים בבובות מבד ומפלסטיק והיה ערסל מעץ שהיינו משכיבים בו את הבובה והיו לנו סירים שהיינו משחקים בהם. לא היו לנו אייפונים ומשחקי מחשב. גם הממתקים שלנו היו אחרים, אפילו שעוד יש כאלה בארץ. היו לנו סוכריה בצורת תרנגול על מקל וכל מיני סוכריות עגולות ובצורות ירח וגם חטיפים מבוטנים ושומשום.

למדתי בבית הספר "אליאנס" ושמו של מנהל בית הספר היה בן זקר. בבית הספר שהיה נראה רגיל וכמו בישראל גם למדנו מקצועות כמו שהילדים היום לומדים: מתמטיקה, עברית, היסטוריה, תורה, ספורט ומחול. מאוד אהבתי ללכת לבית הספר. גם אחרי שעות הלימודים תקשרנו עם חברי הכיתה והיינו הולכים זה לזה להכין שיעורי בית.

 

בשנת 1963, כשהייתי בת 12, החליטה המשפחה שלי לעלות לישראל, ההורים וכל שאר בני המשפחה" אסתר, נפתלי, סימי ואברהם.

נסענו מהעיר שלנו עם האוטובוסים עד לטנג'ר ושם חכינו עד היום למחרת ובשבת בשעה חמש אחר הצהריים עלינו על הספינה שלקחה אותנו לצרפת.  כשהגענו לצרפת קיבלו אותנו יפה ושם נשארנו חמישה ימים לאחר מכן עלינו על אנייה שנשאה את השם ג'ני ומשם הגענו לחיפה בארץ ישראל.

העלייה הייתה קצת קשה אבל השכנים קיבלו אותנו מאוד יפה ונתנו לנו הרגשה מאוד טובה.

עם השנים הגעתי לקריית מלאכי, נישאתי וגידלתי כאן את ילדיי וכעת את נכדיי.

 

החיים בארץ שונים ורק הזיכרונות מפעם נשארו.

 

אליאנס: "כל ישראל חברים (בראשי תיבות: כי"ח, בצרפתית – Alliance Israélite Universelle – "אליאנס") הוא ארגון תרבותי יהודי הפועל במספר ארצות. מקום מושב ההנהלה העולמית היה בתחילה ונשאר עד היום בפריז.

הארגון הוקם על ידי קבוצת נכבדים יהודים צרפתים ב-1860 כדי לענות על הצורך במנהיגות מרכזית חברתית לקהילה היהודית. הקבוצה, בתמיכת אישים מהממשל הצרפתי, החליטה לקחת על עצמה להיות מרכז של תמיכה מורלית, אחווה תרבותית ודתית וכן הגנה על יהודים הסובלים בגלל היותם יהודים. אחת הסיבות להקמת הארגון היא "פרשת אדגרדו מורטארה" שבה נחטף ילד יהודי על ידי משטרת האפיפיור". ויקיפדיה

 תשע"ו