מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בשנת 1951, למשפחת כהן אני הילדה השישית מבין שבעה אחים. אבי נפטר במרוקו לפני עלייתי לארץ, אותו אני כמעט לא זוכרת.

בשנת 1954, עליתי לארץ עם אמא והאחים שלי. בארץ היה מאוד קשה, במיוחד לאמא שלי, שהכל היה שונה לה ממה שהייתה רגילה. הועברנו לחלסה (שהיום נקראת קריית שמונה). בחלסה גרנו בפחונים, אני זוכרת שהחיים אז היו  מאוד מאוד קשים, למרות זאת, התמודדנו. אמא הקפידה לשמור עלינו ולאפשר לנו את כל מה שהיה אפשר לתת, אף על פי שכמעט ולא היה מה לתת. מפחונים הועברנו לצריפים שבהם לא היו שירותים או מים.

תקופת ילדותי הייתה מאוד קשה וניסיתי להתמודד עם הקושי. הדבר הכי קשה שזכור לי היה שאימי שלחה אותי להביא שני כיכרות לחם. עמדתי בתור של כל כך הרבה אנשים ובין כל האנשים אני הייתי כזאת קטנה ובתור ללחם סחבו לי שיער, הפילו אותי, דחפו אותי והכל בשביל להביא הביתה שני כיכרות לחם.

מאחר ולא היו לנו תנאים טובים להתקיים, אימי נאלצה לצאת לעבוד בעבודה קשה באחד הקיבוצים ולדלל כותנה מהשדה כדי להרוויח כמה לירות בשביל שיהיה לנו לחם עם מרגרינה.

בגלל שלא הכרתי את אבי, הדבר היחידי שמאוד הפריע לי בכל הילדות שלי, כשביקרתי בבית של חברות שלי, שמעתי את המילה אבא. זה היה מאוד חסר לי כי לי זה הפריע שלא יכולתי לקרוא לאבא שיענה לי ועד שגדלתי השלמתי עם העובדה שזאת המציאות. ולכן לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי להתמודד עם ילדותי.

לאחר סיום היסודי, אני וכמה חברות, לקחנו יוזמה והתייצבנו בתל השומר למבחן, כי מאוד רציתי להיות אחות. התקבלתי לקורס בתל השומר, היחידה מכל כיתתי, רק אני התקבלתי. באמצע הקורס נשברתי מגעגועים לאמי ונאלצתי לעזוב את הקורס ולחזור לאמי.

לסיום, עם כל הקשיים שחוויתי בילדותי, אני גאה לספר על המשפחה שהקמתי, ילדתי 3 ילדים יפי תואר וילדי הביאו לי תשעה נכדים מדהימים ועוד אחד בדרך,  מה שגרם לי להתגבר ולהשכיח לי את העבר של ילדותי.

היום אני מאושרת עם משפחתי וכמובן עם בעלי ומה שנותר לי זה להקדיש את זמני לנכדיי.

 הזוית האישית

ברכה: המפגשים בקשר הרב דורי תרמו הרבה לקשר עם נכדי איתי. דרך המסגרת הזאת נתנו לי את הרצון והכוח לספר לו סיפורים וחוויות שאולי לא הייתי חושפת לו, בגילו הצעיר. תודה על הזכות להיות חלק מהפרויקט היפה הזה, שתרם לי רבות וחיזק עוד את הקשר בינינו. ממליצה לכל סבתא ונכד !