מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל, נולדתי בשנת 1943, בעיר ספרו במרוקו. אני הילד השישי מתוך עשרה ילדים שנולדו להוריי. התחתני עם זמירה בשנת 1969 ויש לנו שלוש בנות, ששה נכדים ושש נכדות.

עלייה

בשנת 1955 הערבים במרוקו הפגינו נגד הצרפתים כדי לקבל עצמאות. אבא שלי פחד מאד והחליט לעלות לישראל. הוא סידר את כל הניירת לשם העלייה לישראל. באותה תקופה העלייה הייתה לגלית, היה קל לקבל את כל האישורים. לילה אחד אבא שלי אמר לנו הלילה אנחנו נוסעים לישראל. מהעיר פאז, שבה התגוררנו, לקחנו רכבת לעיר קזבלנקה שם היה מחנה מעבר. הייתה המתנה של 21 יום מפני שהיו הרבה יהודים שרצו לעלות לישראל באותה תקופה בגלל ההפגנות של הערבים נגד הצרפתים.

אחרי 21 יום הפלגנו למרסיי בצרפת למחנה מעבר. שוב היינו 21 יום בהמתנה עד שקיבלנו אישור להפליג לישראל והגענו לנמל חיפה אחרי 7 ימי הפלגה.

משפחה

אבא שלי היה עצמאי במרוקו ועסק בנגרות בניין ורהיטים. הוא היה מייצא רהיטים לצרפת. כשהגענו לכפר סבא אבא שלי השכיר חנות ופתח נגרייה באופן עצמאי (בצומת טשרניחובסקי ששת הימים). היינו משפחה גדולה של עשרה ילדים (1955) ואבא שלי פרנס את המשפחה בצורה מכובדת. אני עבדתי עם אבא שלי שנתיים בנגרות מגיל 14 עד 16. לאחר מכן הלכתי ללמוד ליטוש יהלומים בין השנים 16-18.

לאחר מכן התגייסתי לצבא, הייתי לוחם בחטיבת גולני. בין היתר, השתתפתי במבצע נוקייב בצפון בסוריה בשנת 1963, במלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל בשנת 1982. לאחר השירות הצבאי עבדתי 4 שנים ביהלומים כמלטש יהלומים. לאחר מכן מוניתי כמנהל עבודה במפעל של 100 עובדים בפתח תקווה עד לשנת 1983. לאחר מכן נשלחתי להקים מפעל ליטוש יהלומים בשווייץ עד 1986, שהיו בו כ- 20 עובדים.

בחודש אוגוסט 1986 נשלחתי להקים מפעל ליטוש יהלומים בזאיר באפריקה השחורה שהיום נקראת קונגו. הייתי כשלושה חודשים, לימדתי שם כ-20 עובדים וחזרתי ארצה מפחד של מחלת איידס שהייתה מאוד נפוצה בקונגו באותה תקופה. סיפרתי את זה לאשתי וביקשה שאחזור הביתה כמה שיותר מהר.

תקופת הצבא

סיימתי טירונות בגולני בהצטיינות וכעבור כששה חודשים שלחו את אותי לקורס מכי"ם (מפקדי כיתות). לאחר סיום קורס מכי"ם חזרתי לגדוד 12, שהיה הבסיס הקבוע שלי והדרכתי טירונים שהתגייסו בשנת 1962. למרבה המזל באותו זמן התגייסו שני חברים שלי מילדות לפלוגה שבה הדרכתי טירונים. זה לא היה פשוט כלל להדריך טירונים שהם חברים שלך מילדות. כל המחלקה עקבה בסקרנות איך אני מתייחס לחברים שלי כטירונים.

אחת לשבוע המחלקה שלי הייתה צריכה להקצות ששה חיילים לשמירה לילית של שש שעות. בשביל לשמור על ההגינות מול כל החיילים (של המחלקה), החלטתי ששני החברים שלי (מאיר מזרחי ואליעזר נחמני) יהיו הראשונים שישמרו שמירה לילית והייתה שמחה מאופקת במחלקה.

לאחר כחודש נפגשנו אני והחברים בשכונה בכפר סבא ברחוב שמחה אסף, פנו אליי אמרו לי למה שלחת אותנו לשמירה כל הלילה? כמובן שהסברתי לחברים שהייתי חייב להיות אובייקטיבי והוגן מול המחלקה שמנתה כ-30 חיילים. עם השנים הסיפור חזר על עצמו שהייתי "מניאק" ברוח טובה מאוד. לימים נסענו אני ואליעזר נחמני לבלגיה לעבוד במקצוע ליטוש יהלומים.

סרטון סיפור העלייה של סבא שמואל

הזוית האישית

סבא שמואל: הרגשתי סיפוק לספר לנכד שלי את הסיפור של היסטוריית העלייה.

הנכד נצר: נהניתי מאוד לשמוע וללמוד את היסטוריית העלייה ושנות הצבא של סבי.