מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממרוקו לארץ ישראל

גאיה אדרי וסבתא רותי מושקוביץ
סבתא שלי ואני. לסבתי אין תמונות מהילדות.
סיפורה המרתק של סבתי האהובה

שמי הוא מסודי על שם סבתא של אבא השם שונה בכניסתי לגן לרותי בשנות ה- 50 הוחלט על ידי הממשל שבראשו עמד אז בן גוריון  לא יהיו שמות ערבים יותר בארץ  ויש לעברת אותם לשמות ישראלים. לאבי ז"ל היה קשה הוא קיבל את השנוי בבכי מרורים. אני, בגלל גילי הצעיר לא הבנתי למה כל כך קשה לו והוא הגדיר את זה שהממשל החליט על דעת עצמו לגדוע המשכיות – את שם סבתו שעבר מדור לדור.

שם משפחתי לפני נשואי שושן לא ידוע לי מה המשמעות, שם זה עבר מדור לדור. שם המשפחה לאחר נשואי מושקוביץ שעוברת מבן משה למושקוביץ מחשש לפרעות והרדיפות שהיו באירופה לפני מלחמת  העולם השנייה.

אני נולדתי במרוקו בשנת 1952 תאריך לידה לא ידוע לפי דברי הוריי נולדתי בנר שלשי של חנוכה בשנת 1952 אני מציינת את תאריך יום הולדתי 28.12.52 על פי ספר תאריך לידה שמצאתי בבית הכנסת של חמי ז”ל.

עליה לארץ 

באוקטובר 1952, הייתי בת חודשיים, כשעליתי עם אבא אמא ודודתי, אחות של אמא עם שתי בנותיה. עם העלייה התיישבנו במושב בפרוזדור ירושלים מקום מגורים שנבחר עבורנו. הסיבות לעליה לארץ היו רדיפות של תושבי מרוקו הערביים. היה אירוע של חטיפתה של ילדה בת שנתיים, יהודייה בקרבת מגורי הורי.

אבי היה גביי בבית הכנסת נהג לקום מוקדם בבוקר להכין למתפללים שתייה חמה לפני צאתם לעיסוקי הפרנסה ונועל את הדלת בצאת המתפללים האחרונים להפתעתו שכניו הערבים שהתגוררו בקרבת מגורינו כפתו אותו וטלו אותו כשרגליו למעלה וראשו כלפי מטה וזה אירוע שבגינו הורי עזבו את רכושם את ביתם את העסקים היו מבחינה כלכלית במעמד העליון  ועלו לארץ ישראל ארץ הקודש ארץ היהודים המובטחת ללא רדיפות ללא חששות.

המיקום שלי במשפחה, אני הבת הבכורה במשפחה ברוכת ילדים בת 10 ילדים 4 בנות ו- 6 בנים. לא היה יחס מועדף לשום ילד מבחינת צומת לב כוון –שבממוצע כל שנה נולד ילד חדש, לכן קשה היה מבחינה כלכלית והוריי יצאו לעבוד לפרנסת המשפחה ורוב האחריות הייתה מוטלת עלי.

כל ילד במשפחה בסיום בית הספר (אז לא הייתה חטיבת ביניים ). בסיום כיתה ח' הורי דאגו לשלוח אותנו למסגרת פנימייה במטרה לרכוש השכלה זה היה המוטו שלהם ללמוד ללמוד וללמוד כי אין דרך אחרת להצלחה ואכן כולם רכשו השכלה בכוחות עצמם  ולכולם יש משרות בכירות בשרות המדינה.

רותי עובדת כאחות בחדר לידה של חדר ניתוח באסף הרופא עדיין במסגרת העבודה. מרים שנחשבה לילדה מחוננת למדה באולפנה לבנות דתיות כיום מרצה במכון אדלר ויועצת זוגית  עושה אבחונים לגיל הרך. דוד מנהל רנטגן בבית חולים סורוקה. מרדכי נחשב לילד מחונן למד  בבית ספר בויאר בירושלים כיום מהנדס מהבכירים של בזק. יגאל קצין בכיר במכבי אש  בירושלים הוא תאום של ילד שנפטר או נשלח לאימוץ עד היום לא ידוע לנו מה עלה בגורלו. שושנה סגנית מנהל ומחנכת בבית ספר תיכון לכיתה יא בתל אביב מכינה תלמידים לבגרות בתנ"ך והיסטוריה.

ילדותי

גדלתי בעיירה אופקים שבנגב כשהורי ודודתי אחות אימי עלו ארצה השתכנו בישוב ליד ירושלים לא מצאו את עצמם בישוב זה  רוב התושבים היו עולי גרמניה ומנטאלית לא התחברו ונדדו אחת בעקבות השנייה לנגב ושם בעצם עברתי את ילדותי זו הייתה עיירה כמעין מרוקו הקטנה כולם הכירו את כולם והיה להם טוב.

כל אחת מהאחיות אמי ודודתי קבלו פחון, כמובן ללא חשמל ללא שירותים היה בול קליעה וכשהבור היה מתמלא היו מכסים בחול ומעתיקים אותו למקום אחר, הפחון היה חלל אחד גדול עם 4 מיטות סוכנות עם קפיצים לאורך ולרוחב לפעמים הקפיצים היו מתרופפים והייתי מוצאת את עצמי ישנה על הרצפה מכורבלת בשמיכה. בכניסה לפחון היה המטבח אמי בישלה על פתיליית נפט ותאורה הייתה על ידי נרות.

חקוקה לי חוויה מילדותי בפחון באזור הנגב מקום שומם לא היה מיושב אנחנו הינו בין הראשונים לא היו בניינים לחסום את הרוחות העזות ושובלי החול כמו טורנדו , באחד הלילות בימות החורף הפחון התרומם ועף ואנו נשארנו תחת כיפת השמים הגשם טפטף וחדר עד למזרונים. לי בתור ילדה היה כייף וחוויה מדהימה, זה לא אירוע שהשאיר אצלי משקע כי כולם בעצם חווי בצורה זו או אחרת את אותם חוויות.

לא היה מרחב ציבורי שאותו הגדירו לפעילות לילדים היינו משחקים בחוץ בחצר משוטפת של כל המשפחות. בחפצי ילדות שאותם יצרנו מגרביים קרועים יצרנו כדורים יצרנו בובות ,בנינו קורקינט מעגלות מקולקלות של תינוקות שהושלכו למאגר האשפה.

זכורה לי צרכניה באזור לשרות התושבים שנפתחה 3 ימים בשבוע כשמשאית תנובה הייתה מגיעה כולם היו עטים על דברי חלב המועטים ומצטיידים  לשלושה ימים עד לפעם הבאה.

תחביבים שלי

אהבתי ליצור משאריות בדים בובות שלהן תפרתי חצאיות, מכנסיים וחולצות. אהבתי לרקום מפות. מגרביים קרועים יצרתי לאחי הקטנים בובות כדורים מלאים נייר עיתון.

אירוע מיוחד וקשה שזכור לי בתקופת הילדות בכיתה א' בחופש הגדול נשלחנו אני ושלוש בנות דודותיי לקייטנה אמרו להורינו על מנת להקל עליכם אנו לוקחים את הבנות הגדולות לקייטנה למשך חודשיים ליד חיפה, אוכל חינם, פעילות חברתית חינם, ניקח אותם לים חינם (חוץ מלראות את הים מעבר לגדר לא היה שום ים).

העמיסו אותנו במשאית עם כסוי ברזנט וישבנו על ספסלים בארבע שורות לאורכה, הגענו בשעה טובה לקייטנה לשער – העלייה שליד חיפה, נכנסנו מספר משאיות לא זכור לי כמה לפחון גדול ששימש לחדר –אוכל בזמני הארוחות, שימש לפעילות חברתית אחר הצהרים, ובלילה למקום לינה, כך עברנו 60 יום בלתי נסבלים שבהם בכינו 4 בנות אחת על כתפיה של השנייה.

ביום השלישי לקייטנה נעשה לנו ניקיון יסודי בדיקת גוף בדיקת קרקפת למציאת כינים, וגזזת פצעים בראש גזזו לנו את השיער לבנות דודתי היה שיער ארוך ובלונדיני כולם חזרו הביתה עם קרחת. הגרוע מכל העמידו אותנו לאחר התספורת בשורה וריססו על ראשנו וגופנו חומר לבן בשם .D.D.T.

היו געגועים למשפחה לחברים הרגשנו שנטשו אותנו ואולי לא נחזור למסגרת שהכרנו. לאלה מאתנו שהיה להם גזזת פצעים בראש עברו הקרנות מקומיות באזור הפצעים, עלי זה חלף תודה לאל, עקב ההקרנות בגיל מבוגר חלקם לקו במחלות ממאירות וקיבלו קצבה וחלקם לא בחיים.

שירי הילדות התבססו על לחן רוסי שירים בשפה העברית בלבד כיוון שבבית הספר קיבלנו חינוך רוסי השירים שזכורים לי את זורם הנחל, לבלבו הדס וגם תפוח, או אש בעיירה בנסיבות הנצחת השואה לימדו אותנו  המורים בשיעורי זימרה. משחקים בתקופת ילדותי קפיצה בחבל, מחבואים, תחרות ריצה, מחניים, קלס. כיום כללי המשחק בערך מזכירים את הכללים של ילדותי.

למדתי בגן שכונתי עם כל הילדים מגיל שלוש עד כניסה לבית הספר אין לי זיכרונות מתקופת הגן. למדתי בכיתה א' ב' בבית ספר דתי ומהר הבנתי שגמרא תושבה תנך ותורה לא בשבילי הייתה תקופה של מרדנות והתנאי היה בית ספר חילוני או לא ללמוד ועברתי לבית ספר חילוני ’'הגבעה" קרוב לבית ושם בעצם מצאתי את עצמי אהבתי ללמוד, ויותר אהבתי את שיעורי ספורט תחרויות שנשלחתי לייצג את בית הספר, שעורי זימרה, תפירה.

בבית הספר למדנו עד השעה 16:00. אכלנו בבוקר לחמנייה ושוקו, ובצהריים ארוחה חמה, עד השעה 16:00 היינו עסוקים בחוגים ובהעשרה עד סיום בית הספר.

בית ספר תיכון נשלחתי למסגרת פנימייה, גם אחיי נשלחו לפנימייה. ב"עיינות", בית ספר עיוני חקלאי, שליד נס ציונה שאז נחשב לבית ספר שמקנה לימודים ברמה גבוהה, חינוך טוב וארוחות בשעות קבועים מסגרת שאהבתי מאוד כמעין בית חם. נשלחו איתי שלוש בנות דודותיי. היינו יוצאים  לסוף שבוע פעם בחודש. למדתי ארבע שנים עם בגרות מלאה ושם בעצם גובשה אצלי ההחלטה בסיום ללמוד בבית ספר לאחיות להיות אחות רחמנייה שתורמת לזולת הנזקק בזמן אשפוזו.

תפקידים במקומות עבודה

עבדתי במרכזיה בבזק בתקופת החופשים בגיל 17 בסיום בית ספר תיכון התקבלתי שוב לאותו מקום בגלל שקדנותי וחריצות במשך שנה בהמתנה עד הגיעי לגיל 18 בכדי להתחיל את למודי בבית ספר לאחיות בסורוקה בבאר שבע למדתי שלוש שנים במסגרת פנימייה. בהמשך למדתי קורס על בסיסי במיילדות וקורס על בסיסי בחדר ניתוח בבית חולים בלינסון בפתח-תקווה.

תואר ראשון במערכות בריאות עשיתי באשקלון שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן. בחרתי במקצוע זה כי אני אוהבת לעזור לזולת ואני נהנית  זה גורם לי סיפוק שאחרים נהנים מעזרתי. אני עוסקת במקצוע זה קרוב ל 40 שנה ועדיין עובדת.

צבא ומלחמות

לא שרתי בצבא הצהרתי שאני דתייה וקיבלתי פטור משרות צבאי ללא הרבה שאלות. מלחמות שחוויתי בתור ילדה .

מלחמת ששת הימים:

5.06.1967 . הייתי בת 14 שנה בפנימייה. הייתי מודאגת מה קורה עם משפחתי, לאחר שלושה ימים שחררו את כל התלמידים הביתה, בחצר הבית אבי חפר שוחות היות ולא היה מקלט שכונתי ומסביב לשוחות שקי חול מלאים למנוע זעזועים מהרעש החזק, בזמן התראה היינו מסתתרים בבור בשקט עד להתראה שאפשר לצאת. קיבלנו הוראות מפיקוד העורף לצבוע את החלונות בבוץ לעמעם את התאורה וברדת החשכה להשתדל לא להדליק אורות רק אם הכרחי.

מלחמת יום כיפור:

בתאריך 06.10.1973, הייתי בוגרת נשואה עם ילד בן שנה  זכור לי ישבנו אני  בעלי ובין דודו במרפסת בהפסקת התפילה בשעה 14:00 שמענו כלי רכב כבד נוסע בשכונה מחפשים עם צו 8 את בין דודו מכיוון שהיה חייל קרבי גייסו אותו בין הראשונים בתחילת המלחמה, האווירה באותה תקופה הייתה מאוד לא ברורה לא ידענו מה קורה בחזיתות עם חיילנו מהתקשורת ,היה מאוד כבד בלב בעורף, גייסו את כלי הרכב הגדולים לנו לקחו מכונית מסוג פולסווגן שהייתה שייכת לעבודה, צבעו את החלונות בגוון חום והשתמשו בה לצרכי הצבא, ניתנה הוראה מפיקוד העורף לשים בבתים נייר דבר על כל החלונות והדלתות מזכוכית למניעת רסיסים ופציעת התושבים מהבומים שנשמעו ברקע, מדי פעם ברדיו היינו שומעים על התקפה צבאית ונאמר במילים אלו: "חיילנו חזרו בשלום לבסיסם".

הקמת משפחה

את בעלי הכרתי כשהייתי תלמידה בבית ספר לאחיות בת 18 שנה הוא נפצע במלחמת ההתשה, חודשיים לפני שחרורו מצה"ל ואני ליוויתי אותו משך אשפוזו בערך 3 חודשים וכך התחיל הסיפור של  רומיאו ויוליה.

התחתנו בסיום לימודי בשנת 1971 הייתי בת 20 שנה ורובי בין 22 שנה, קיים תיעוד של החתונה "באולמי ראשון". בשנת 1972 נולד בני בכורי מיקי כיום רופא בכיר גניקולוג באסף הרופא מדי פעם יוצא לנו לעבוד ביחד בחדר לידה .לאחר 4 שנים נולדה בתי שלי, היא אמא של גאיה היא מזכירה רפואית במיון אסף הרופא. שנה לאחר מכן נולדה עדי כיום מורה לחינוך מיוחד ברחובות.

ילדי ו- 9 נכדי גרים בקרבתי לא רוצים להתנתק ביקורים על בסיס יום יום .שישי שבת באופן קבוע אני סבתא במשרה מלאה מסיעה לחוגים  וגם משלמת מעורה בהחלטות  ההורים לגבי הלימודים בהעשרה הצגות חינוכיות קונצרטים. מחזמר אוויטה שהן נהנו מאוד מהמסר. גם כשאני יוצאת לחול בדרך כלל טיולים מודרכים נכדי מצטרפים אלי הם בעצם החברות שלי.

מנהגים ומסורת

החגים האהובים עלי ראש השנה ופסח בשני חגים אלו מוזמנים אלי כל משפחתי המורחבת  האחים עם ילדיהם, ילדי נכדי, בממוצע קרוב ל 70 איש, ההכנות לקראת בוא החג עורך כחודש ימים,

בראש השנה השולחן ערוך עם מאכלי ברכות  כל סועד מקבל צלחת אישית של  מאכלי ברכות מקושטת ועטופה בניר צלופן עם ברכת שנה טובה. סבא רובי מברך על הברכות ומסביר לסועדים מה המשמעות של כל ברכה ומאכל. וכמובן משלבים שירי חג שקשור להסבר. וכמובן בסיום חג פסח חוגגים את המימונה עם המופלטה והמטעמים  הרבה השקעה הרבה עבודה והרבה שמחה ושירה וכל עם ישראל מוזמן.

מילון

גזזת
מחלת עור פטרייתית, הנגרמת על ידי פטריות דרמטופיטיות העלולות לחולל גם מחלות אחרות. שלושת הסוגים העיקריים של הדרמופיטים הם מיקרוספורום, אפידרמופיטון וטריכופיטון. המחלה עלולה להופיע על כלל שטח העור, על הקרקפת, על השיער, הגוף, כפות הרגליים ולעתים גם בציפורניים. התסמינים העיקריים של המחלה הם הופעת כתמים אדומים דמויי טבעת הגורמים לגירוד, פגיעה בזקיקי השיער וקרחות המתפשטות על גבי הקרקפת. על עור הקרקפת באזורים אלה נוטה להופיע קשקשת. במקרים חמורים יותר עלולות להיות הפרשות מוגלתיות מהמקום הנגוע ואף זיהומיים משניים. מחלה זו הינה מדבקת מאוד, ומועברת מאדם אחד לשני באמצעות מגע או באמצעות שימוש בציוד משותף, כגון מגבות ומסרקים. כמו כן, המחלה יכולה לעבור באמצעות מגע עם בעל חיים נגוע.

ציטוטים

”ההתמדה היא הפתרון להצלחה “

הקשר הרב דורי