מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך ה – 5/7/1932 בצפון אפריקה במרוקו, בעיר קזבלנקה. גרתי בסטט', כ 70 קילומטר מקזבלנקה בעיירה קסומה, עם יער מסביב, גינות ירק עם ירקות ופירות.

בשנת 1940 בהיותי בת 8, עקב מלחמת העולם השנייה ומשטר וישי (הממשלה הצרפתית ששלטה במרוקו שיתפה פעולה עם הגרמנים), יהודים רבים גורשו מבתיהם משפחתי ואני נאלצנו לחלוק איתם את הבית שלנו וכל מה שהיה ברשותנו. עקב המצב, בתי העסק של אבי הוחרמו, התושבים המקומיים הפסיקו לסחור ולקנות עם היהודים דבר שמאוד פגע בכלכלת המשפחה שלי. כתוצאה מכך, בשנת 2013, קיבלתי הכרה כנפגעת פעולות הנאצים.

במרסיי שבצרפת מחנה מעבר

אחותי הבכורה עלתה לישראל עם משפחתה כבר בשנת 1947. בשנת 1955 לא הייתה עליה חוקית לישראל עקב עצמאות מרוקו. אבי נפטר ולכן החלטנו לשלוח את שלושת האחים הקטנים בעזרת עליית הנוער לצרפת ומשם לארץ. בשלב השני שלחתי את אמי, אחותי ואחי בן ה-6, לישראל, דרך ספרד, ברצלונה ומשם הם הפליגו לישראל.

בתקופה זו עבדתי כמזכירה בבית חולים הגדול ביותר של צבא צרפת בקזבלנקה. אחותי שהייתה מורה ואני היינו בעלי דרכונים מסודרים שאפשרו לנו להפליג לצרפת באופן חופשי, לשהות במחנה מעבר במשך חודש ימים ומשם לטוס לצרפת עם חברת 'אל על' לשדה תעופה לוד ומשם לירושלים. זה היה בחודש ינואר 1957 – מספר ימים אחרי סיום מלחמת סיני.

אני וחלק ממשפחתי בישראל 

בירושלים התארחנו אצל אחותי הבכורה לכמה ימים. אמי, אחי ואחותי קיבלו דירה במבשרת ירושלים וכך התאחדנו יחדיו. בית מגורינו היה בית אבן במקום הררי, ללא שבילים מסודרים, ללא תשתיות עם אמצי תחבורה רק שלוש פעמים ביום עם תנאי חיים לא פשוטים, מהפך של ממש מחיינו הקודמים. עברנו חבלי קליטה קשים. אנחנו הגענו מעיר מודרנית עם בית מסודר עם תנאי דיור טובים על שפת הים. כאן בישראל, ימים אחרי מלחמת סיני, עם תנאים קשיים עם תלושים לחלוקת מזון מוגבלים, הרגשנו קושי.

אמי, שהיתה אישה צעירה ואלמנה, הייתה צריכה לקחת עליה את עול המשפחה, עברה קורס של טיפת חלב בהדסה, וכך אפשרה לנו ללמוד עברית באולפן "עציון" בשכונת "בקעה" ירושלים. למדתי באולפן "עציון" בתנאי פנימייה במשך כחצי שנה. יחד איתי למדו עולים מפולין, הונגריה, תוניס, מצריים, אלג'יריה ורומניה. המורה שלי היה חיים יבין, הוא לימד עברית באולפן בהיותו סטודנט, במהלך הלימודים חיים יבין בחר 8 תלמידים מהכיתה, ביניהם אותי, לשיעור עברית מוקלט ב"קול ישראל" שזה היה בשכונת מוסררה, וזה בעצם היה האודישן שלו שסלל לו את דרכו ולימים הפך להיות "מר טלוויזיה". במהלך ההקלטה באולפן, בחרו אותי ועוד נציג מכל עלייה למפגש בכנסת הראשונה עם ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון ויושב ראש הראשון של הכנסת יוסף שפרינצק, המפגש היה מאוד מרגש.

אני וחברה מהאולפן 

עם סיום לימודי באולפן התקבלתי לעבוד בבנק בדואר ירושלים כמזכירה, ומשם קודמתי לעבוד בדואר המרכזי ככתבנית באנגלית ובצרפתית. במהלך עבודתי בדואר המשכתי ללמוד עברית בבית ספר ערב, לאחר שנה, היה מכרז לעבודה גם בבנק ישראל וגם במשרד החוץ למשרה של כתבנית באנגלית וצרפתית. התקבלתי לשתי המשרות אך בחרתי במשרה של בנק ישראל, במחלקה למטבע חוץ. בתקופה זו הכרתי הרבה חברים טובים ואיכותיים בירושלים והתוודעתי לחברה הישראלית ולתרבות באותה תקופה. השתתפתי בקומזיצים, בשירה בציבור. הייתי פעילה חברתית התנדבתי לעזור לעולים, משפחות וילדים, במבשרת ירושלים. בשל כל העבודות הללו, התחברתי לאנשים וקליטתי הייתה טובה.

בהמשך הכרתי והתחתנתי עם ירושלמי נחמד ומופלא ושמו עזרה נרקיס שהיה מוציא לאור בעבודתו.

במבט לאחור חשוב להשקיע בלימודים וברכישת השכלה על מנת לבנות חיים ולהצליח.

השיר בו בחרתי: ירושלים של זהב שולי נתן

הזוית האישית

הנרייטה: הייתה לי חוויה טובה להיות בתכנית הקשר הרב דורי והיא מאוד מעניינת. שמחה שנכדתי הכירה את השורשים שלי.

מאיה: הייתה לי חוויה כיפית ומהנה אני שמחה שעשיתי אותה ושלמדתי מסבתא שלי על סיפור חייה.