מאגר סיפורי מורשת

משפחת רביבו עלתה בשנת 1955 ממרוקו.

רקע – יהדות מרוקו

"יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים". (ויקיפדיה)

עלינו לארץ בשנת 1955 ממרוקו, אני נולדתי בשנת 1953, כשעלינו לארץ הייתי בת תינוקת שנתיים. בשנת עלייתנו לארץ, עלינו כל בני המשפחה שלי: אבא שאול (ז"ל) אמא סימי ושלושת האחים – כולנו היינו קטנים מאוד: אחי שלמה  היה בן 3, אני תמר בת שנתיים ואחי גדי היה בן 8 חודשים.

מהסיפורים של בני משפחתי, אמרו לי שבאותם שנים שהם היו במרוקו, שלט במרוקו המלך חסן. מלך שהעריך את יהודי מרוקו והתייחס אליהם בהתאם, כלומר דאג לשלומם ודאג שהערבים לא יפגעו בהם ולכן מערכת היחסים בין היהודים והערבים הייתה טובה יותר מהיום.

אני נולדתי בעיר בקזבלנקה וההורים סיפרו לי תמיד על מעמד כלכלי טוב במרוקו ועל חיים נוחים שם. הם התפרנסו בכבוד, בבית היו להם עוזרות ומטפלות ערביות.. הם עלו ארצה מתוך רצון להגשים את החלום והרעיון הציוני והגשימו את חלומם שילדיהם, אנחנו גדלנו בארץ ישראל ובנינו פה את ביתנו.

הזוית האישית

אלון כהן מביא את סיפורה של סבתא תמר.