מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה מלכה. נולדתי בשנת 1947 במרוקו. עליתי לארץ ישראל בגיל שש ממרוקו באניית המעפילים "מולדת", דרך צרפת אשר שם שהינו במחנה במרסיי. כשהגענו לארץ הגענו לחיפה, לבית דודי שגר בחיפה. לאחר מכן העבירו אותנו למעברה בכורדני (קריית מוצקים כיום), שם גרנו שנתיים.

בכורדני הכניסו אותי ללמוד בבית ספר לכתה ב' ואח"כ העבירו אותנו לקריית ים, לשיכון. שם למדתי בבית הספר "סיני" שהוא היה בית הספר ממלכתי דתי. למדתי שם עד כתה ח'.

להוריי לא הייתה אפשרות לשלם עבור לימודיי בבית ספר תיכון. מאחר והיו לי עוד ארבעה אחים נאלצתי לצאת לעבוד כדי לעזור להורים שלי בפרנסה. בגיל שש עשרה הלכתי ללמוד מזכירות בבית הספר. מצאתי עבודה במקצועי ועבדתי שם עד שנשאתי ונולדו לי שני בנים.

לאחר זמן מה בעלי קיבל עבודה בתל אביב בחברת חשמל ועברנו לגור ברמת גן למשך עשר שנים. בינתיים נולדו לנו שתי בנות (בהמשך נולדו גם שני בנים). באותה תקופה שאפתי ללמוד משהו הקשור למקצועות היופי אז הלכתי ללמוד קוסמטיקה, כדי להגשים את החלום שלי. עבדתי כקוסמטיקאית שלושים וחמש שנה. כיום אני בפרישה.

שני בניי שירתו בצה"ל כקצינים ושתי בנותיי כלכלניות. יש לי שנים עשר נכדים שאני מאד אוהבת וגאה בהם. שלוש נכדות חיילות משוחררות ונכד אחד בשירות צבאי. לצערי התאלמנתי לפני כשנתיים, וכיום אני מתנדבת ועוזרת לאנשים אחרים.

סיפורו של חפץ מהעבר

בחרתי להביא פרימוס. זה בעצם פתילית נפט אשר שימשה אותנו בעיקר בשבתות בבישול של חמין (בישול איטי) ושמירת המים חמים. גודלו של הפרימוס 20 ס"מ על 20 ס"מ, הוא עגול בתחתית, למטה יש לו מיכל נפט ומעל הפתיליות אשר עשויות מבד. הפרימוס כיום מזכיר לי זיכרונות ישנים ולהפתעתי כיום התחילו להשתמש בו גם במסעדות יוקרה, הבינו כי אוכל בבישול איטי הוא הכי טעים.

פרימוס (התמונה צולמה ע"י אלכס נידם)

הזוית האישית

זהבה: היה לי כיף גדול להכיר ילדות מקסימות וחכמות, חיכיתי בקוצר רוח להגיע לכל מפגש איתן.

אביגיל ושיר: נהנינו מאוד ללמוד מזהבה דברים חדשים וגם להכיר קצת את העבר שלה.

הברכה שאביגייל כתבה לזהבה ליום העצמאות בתקופת מגפת הקורונה