מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ממלחמת העולם השנייה עד היום

אני ומעיין זילברמן
נישואי לשלום
מעשיי וחוויותיי במהלך שנות חיי. נדדתי מרמת גן, לקיבוץ ניר אליהו, לדימונה ולכאן.

שמי כרמלה לס (רבינוביץ'), נולדתי ברמת גן שבישראל. תאריך הלידה שלי 16.4.1940.
נולדתי לשולמית ולמשה במלחמת העולם השנייה, ההורים חששו מפלישה גרמנית לארץ ולכן הכינו סירות עץ, על מנת שישלחו אותנו לים התיכון וכך נינצל. בהיותי בת שבע- שמונה החלה מלחמת העצמאות. אבא היה מגויס בצפון הארץ, אמא התנדבה במד"א ואני נותרתי בבית עם אחי בן החמש וחצי. ההפצצות של המטוסים המצריים היו ללא הפוגה, ואנחנו רצנו למקלט של השכנים, או נשכבנו מתחת למיטות.
נהגתי לשחק עם חבריי: חמש אבנים, חמור חדש, גולות (בלורות), קלאס, דלגיות, שלושה מקלות, מחניים, כדורגל (הייתי שוערת טובה), מחבואים, תופסת, שלום אדוני המלך, דג מלוח.
›השפה המדוברת בביתי הייתה עברית. שירי הערש המקובלים אצלנו: פזמון ליקינטון, שיר העמק, דוגית שטה.
›אבא- משה נולד באוקראינה ב- 15.7.1915 ועלה לארץ בגיל שש.
 
›הקוזאקים (רוסים תוקפנים ששדדו, שאנסו, רצחו והטילו פחד על היהודים באוקראינה) רדפו אחריהם, אבא התינוק נשכח במיטתו ואחותו הגדולה חזרה הביתה ונשאה אותו בזרועותיה והקוזאקים צורחים:" חכי, אנחנו רוצים אותך" (כי היא הייתה יפה ורצו לאנוס אותה).
›אבא גדל בארץ, למד, שירת בצבא והתפרנס בכבוד בבניית בניינים ובגינון. ›אבא נפטר ב- 22.3.1984. ›אמא- שולמית נולדה בשוודיה ב- 30.1.1918. ›למדה ביסודי ובתיכון בבית ספר לא יהודי, אבל פטרו אותה משיעורי דת. סבא (אבא של אמא) היה ראש הקהילה בצפון שוודיה, בעיירה בה התגוררו.
›לקראת פסח הגיעו מצות מהארץ ואמא שלי ואחיות שלה יצאו לחלק את המצות בבתי היהודים על גבי מזחלת מאחר ובשוודיה עדיין לא החל האביב והכל היה מושלג. ›בגיל שבע עשרה אמא עלתה לארץ ובהיותה בת תשע עשרה נשאה לאבא. ›היא הייתה בעלת חוש הומור, חברותית מאוד, שחקנית (בקרב החברים) וכתבה שלושה ספרי שירה. ›נפטרה 16.4.2000.
›גדלתי ברמת גן, בשכונת תל יהודה שכונה של תימנים והחברים הטובים היו מקרבם. הלכתי לגן במרחק של כחמישה ק"מ. ›למדתי בבית הספר עממי "עליות", בתיכון "אוהל שם" ברמת גן, חבריי הם: רחל בודנהיימר, אשר ביטון, אלי זוהר ( היום עורך דין מפורסם), חדווה קוקר, עידו דיסנצ'יק (היה עורך "מעריב"). ›החל מכיתה ה' ועד לסיום י"ב הייתי חברה בנוער העובד והלומד בגבעתיים. פעמיים בשבוע התקיימו פעולות, פעמיים בשנה יצאנו למחנה עבודה בקיבוצים שונים. עבדנו חצי יום ולאחר מכן בילינו, חגגנו ומאוד הננו. ›בחופשת פסח יצאנו למסעות (טיולים ברגל) וכאשר הגענו לטפס על ההר הגבוה, הבנים לקחו מאיתנו הבנות את התרמילים הכבדים ונשאו על כתפיהם. ›מטרתינו הייתה לצאת לשירות צבאי בנח"ל ולהקים קיבוץ חדש.
››הכרתי את שלום ז"ל בקיבוץ ניר אליהו שבשרון. ›הוא שלח אותי לרעות את הפרות באחו, לפתע הפרות רצו לעברי מרוב פחד טיפסתי על העץ. הפרות התפזרו לכל עבר ושלום בא בבהלה לחפש אותי ולהפתעתו הייתי על העץ. ›הפרות היו השדכניות בינינו, הפכנו לחברים ונישאנו בקיבוץ בתאריך 2.9.1958. הכיבוד בחתונה היה צנוע, סנדוויצ'ים עם סרדינים, עם נקניק. השתייה- מיץ פטל. ›המתנות: אגרטלי פלסטיק, סיפולוקס (מכשיר להכנת סודה) ושטיח. ›היו ביני ובין שלום ז"ל חמישים וארבע שנות אהבה וחברות טובה שנגדעו כבהינף גרזן ב- 19.10.12 יום פטירתו. ›דודי ורעי אתה חסר לי.
›במשך ארבעים ושתיים שנים הייתי במערכת החינוך כאשר חמש עשרה שנים מתוכן ניהלתי בית ספר יסודי בדימונה. ›ברחובות לימדתי בתיכון "קציר" תילמידים כבדי ראייה/ עוורים, כבדי שמיעה/ חרשים, ההוראה הייתה יחידנית. ›כשפרשתי לגמלאות התנדבתי במוזיאון המושבה, במתנ"ס ובחטיבת הביניים. עדיין מתנדבת אני ונהנית מכל רגע.
›בעלי היה במילואים בסיני ב- 1978 הוא יצא לסיור נוכחות עם קצין נוסף כשלפתע שאל אותו :" שלום, מאיפה אתה?"   ›שלום השיב : "מדימונה" . ›הקצין, קפטן יוסוף שאל בתימהון :" מדימונה???"                         ›התשובה שהוא קיבל הייתה :" מה דימונה זה לא מקום? ". ›הקצין שאל :" אתה מכיר מורה בשם כרמלה לס? " ›תשובת שלום הייתה :" זו אשתי!!!". ›מתברר שהקצין למד בסמינר "שדה בוקר" הייתי החונכת שלו בעבודה המעשית, כלומר הוא לימד בהנחייתי, הערכתי את עבודתו והענקתי לו ציון.
››העליתי מעט מקורות חיי, ›במסגרת השתתפותי בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר הרצוג במזכרת בתיה.
תודתי נתונה למעיין זילברמן התלמידה וכן ליעל שוקר המורה שללא עזרתן סיפור זה לא היה יוצא לאור.›
כרמלה לס

מילון

קוזאקים
חיילים פראיים שגרמו לפרעות בקרב יהודי רוסיה

ציטוטים

”" במלחמת העולם השנייה, ההורים חששו מפלישה גרמנית לארץ ולכן הכינו סירות עץ, לילדים להשיטם בים." “

הקשר הרב דורי