מאגר סיפורי מורשת

אמי נולדה באוסטריה בשנת 1922. בהיותה נערה נפטרה אמה. על כן היא נשלחה לפנימייה של בנות יהודיות. בשנת  1938 סופחה אוסטריה  לגרמניה, והצבא הגרמני שהפגין נוכחות מוחלטת גרם למנהלת הפנימייה להבין שיש לפנות את כל הבנות היהודיות מאוסטריה.  המנהלת שלחה את הבנות לאמריקה או לישראל על-פי בחירתן. כך הגיעה אמי לארץ ישראל בשנת 1938, אבל הפחד של אמי מהצבא הגרמני כבר נטמע בה, ונתן את אותותיו. אבי נולד בפולין בשנת  1920  ועלה לארץ בהיותו בן 3. הוא עלה עם הוריו ואחותו הבכורה. הסיבה לעלייתם לארץ הייתה בעיקרה סיבה כלכלית. נודע למשפחה שאם הם יגורו בירושלים, בעיר העתיקה, הם יוכלו לקבל תמיכה כלכלית. מה שנקרא 'כספי חלוקה'- אלה כספים שנתרמו לטובת יהודים שחיו בירושלים. בהמשך, עברה המשפחה לגור בתל אביב. הימים- ימי השלטון הבריטי , ואבי התגייס לבריגדה  (חייל יהודי בצבא הבריטי שנלחם נגד הנאצים). ברבות הימים הוא נפל בשבי הגרמנים, וישב שלוש שנים בשבי. עם שחרורו הוא חזר לארץ ישראל, ובהמשך התחתן עם אמי.

 אני

—נולדתי כבת יחידה בשנת 1949 ברמת גן. —מאחר ואימי הייתה אישה חולה, נשלחתי בגיל 3 חודשים למשפחה אומנה, לאחר מכן לבית תינוקות, ולמוסדות שונים במקומות שונים בארץ. כך גדלתי מחוץ לבית עד גיל 18, למעט כיתה א', וכיתות ו' ז' ח' שבהן הייתי בבית, ולמדתי ברמת גן. בחופשים ובחגים הגעתי הביתה, כך שהקשר עם הורי נשאר תמיד.

—חוויה שזכורה לי מכיתה ג': הייתי במוסד לילדים 'בן-שמן'. באחד הימים סיפרו לנו שמלכת בלגיה עומדת לבקר אותנו. אנחנו הילדים חיכינו לראות מלכה עם גלימה , שרביט וכתר. נבחרתי להגיש לה פרחים.   המלכה הגיעה בליווי רעיית הנשיא רחל ינאית, והתאכזבנו לגלות שהיא בלי כתר…   לילדים נאמר שייבחרו כ-10 מהם לאכול עם המלכה, אבל רק מי שיודע לאכול יפה- בפה סגור, עם סכין ומזלג.   מאז , יש אצלנו משפט שגור בבית, שמי שלא אוכל יפה- לא יכול לאכול עם המלכה…

—את ארבע שנות לימודי בתיכון עשיתי בפנימייה ב"הדסים". זו תקופה הזכורה לי כתקופה היפה ביותר בחיי. היה כיף לגדול עם ילדים, לאכול אתם, לישון ,ללמוד אתם- ופשוט לחיות כל הימים בחברה. רבים מהם נשארו חברי עד היום.

—

בצבא הייתי מקפלת מצנחים. זהו תפקיד  אחראי מאוד, כי אם המצנח לא מקופל על-פי כל הכללים, יש סכנה שהוא לא ייפתח, והצנחן עלול להיהרג. התקבלתי לקורס צניחה, שהיו בו 3 חיילות ו-300 חיילים. —בקורס הכרתי את מי שברבות הימים הפך להיות  בעלי.

—תוך כדי השירות הצבאי, התחלתי ללמוד בסמינר למורים, וסיימתי אותם כעבור שנתיים. —בזמן הזה גם התחתנתי וכזוג צעיר באנו לגור בראשון לציון. המקצוע

—תחילה עבדתי בבית ספר יסודי בראשון לציון. בית-ספר 'בארי'. —בהמשך עברתי ללמד בקיבוץ נצר-סרני, ששם היה ממש כיף לעבוד, בגלל האופי של הקיבוץ. —בהמשך, עברתי ללמד בחטיבת הביניים 'טביב' בראשון לציון. הייתי מחנכת כל השנים, וממש אהבתי את התלמידים שלי, שהתחלתי ללמד אותם בכיתה ז'  עד שסיימו  את לימודיהם בחטיבה. —הייתי מורה לספרות, לשון, הבעה, מורשת. אך בגלל אהבתי הגדולה לאומנות- פתחנו מסלול 'כיתת ספרות-אמנות' ובכיתות אלה הכנו עבודות יצירה המשתלבות בתכנית הלימודים.

מכיוון שלא גדלתי במשפחה – חלום חיי היה משפחה! רציתי משפחה גדולה!

נולדו לי שלושה ילדים ושבעה נכדים ונכדות. הנה-  היום אנחנו משפחה גדולה, כמו שכל כך חלמתי.