מאגר סיפורי מורשת

תקופת הילדות

שמי סופי, נולדתי בשנת 1957 בליטא להורי מישה ולובה. תקופת הילדות שלי הייתה מאוד מאושרת אבל בגיל 5 איבדתי את אמי בגלל מחלה והייתי צריכה לגדול עם סבתי ואבי, ובכל זאת היה לנו כיף: בלי טלפונים, לא היו ווצאפים ולא היו אפליקציות. היו גינות בין הבתים, עשינו הצגות, תפרנו לבובות בגדים, שיחקנו בגומי, הייתי מאזינה למה שהיה באותו הרגע ברדיו והיו לנו חוגי בלט, דרמה, והתעמלות. בילדותי כל חברי גרו באותה השכונה וכולם למדו איתי באותו בית הספר, היינו משחקים בחוץ ובחורף היינו עושים סקי והחלקה על הקרח. המאכל האהוב עליי בילדות הוא מאכל של סבתא שלי. היא הייתה מכינה לי לחם לבן, הייתה מורחת חמאה על הלחם ומפזרת סוכר וזה היה הממתק שלי.

בית הספר

לבתי הספר בליטא לא היו שמות, היו להם מספרים. בית הספר שלי היה מספר 6 ובבית הספר למדנו את כל המקצועות: מתמטיקה, היסטוריה, אנגלית, ספרות ועוד. המשמעת הייתה מאוד חזקה. כשהמורה נכנסה לכיתה כולם היו חייבים לעמוד ולהגיד בוקר טוב למורה, וכשרצינו לומר משהו היינו צריכים להרים את היד. לבשנו  תלבושת אחידה לבית הספר, היו לנו טיולים והיינו הולכים למוזאונים ולתיאטרון. כשגדלנו היו לנו גם מסיבות, הייתה לי בבית הספר מורה שאני זוכרת מאד, היא הייתה המורה למתמטיקה. היא זכורה לי כי היא הייתה קשוחה אבל מאוד טובה, והמקצועות שהכי אהבתי הם היסטוריה וגיאוגרפיה. בבית הספר שלי גם היה חדר אוכל, בכל בוקר ירדנו כל הכיתה לאכול ארוחת בוקר ביחד. אחרי הצהריים הלכנו לתנועות נוער, זו הייתה חובה, כך הייתה המשמעת, אני לא זוכרת איך קראו לתנועה אבל זה היה מין שם כזה ברוסית.

עלייה תקומה והתיישבות

כשהכריזו על הקמת המדינה אני עוד לא נולדתי, עליתי לארץ ישראל בשנת 1978 מכיוון שהמשפחה שלי הייתה פה ורציתי לעבור כדי להיות איתם. כשהגעתי לישראל הלכתי לשכונה בצפון תל אביב ושמה נווה שרת, בגלל ששם המשפחה שלי התגוררה והלכתי לאולפן ברמת אביב כדי ללמוד את השפה העברית. כעולה חדשה הרגשתי מאוד מוזר, לא ידעתי שפה יהיה לי קשה. לא היו אז הרבה דוברי רוסית כמו היום, אבל התגברתי, הייתי צעירה ולמדתי די מהר את השפה העברית והתחלתי להרגיש טוב, כך שנקלטתי די יפה. זכרון משמעותי מהעלייה שלי הוא שלמדתי באולפן והכרתי חברים חדשים ושם גם פגשתי את מיכאל, מי שהפך לבעלי בהמשך. היינו חברים ובגלל שהוא הגיע לפני לארץ, הוא ידע יותר טוב את השפה העברית ועזר לי בלימודים. לאחר  הלימודים התחתנו והקמנו משפחה.

אהבה ומשפחה

הכרתי את מיכאל דרך החברה שלי וחברים שלו שהכירו בינינו. חינכנו את ילדנו כמו שחינכו אותנו, שהילדים צריכים לכבד את ההורים ולהתנהג אליהם יפה, להקשיב להם ולעזור. נולדו לנו שלושה ילדים: אימא של רומי, שלומית, שהיא הבכורה. אחריה נולדה רווית ולבסוף הקטן – תומר. יש לנו חמישה נכדים: שלושה משלומית ושניים מרווית, אין לנו נינים עדיין. לבתי הבכורה שלומית יש תאומים, רומי ועידו בני ה-13, ואורי הקטנה בת ה-7. התאומים בחטיבה והקטנה השנה התחילה יסודי. לבתי האמצעית רווית יש שני ילדים: רועי שהוא בן 5 ורני בן 2. רועי בגן חובה ורני בגן פרטי. בתי שלומית שעובדת בבית ספר, מתגוררת בכפר סבא. בתי רווית היא מורה לאנגלית ומתגוררת בהוד השרון, בני הקטן תומר סטודנט שמתגורר בתל אביב.

החפץ האישי היקר לי הוא הטבעת של אימא שלי שנמצא אצלי עד היום.

הזוית האישית

סבתא סופי: היה לי מאוד מהנה ומיוחד לשתף את רומי ולספר לה על ילדותי ועל חיי, משמח אותי לדעת שהיא יודעת עליי יותר.

רומי: אני מאוד אוהבת להקשיב לסבתא וללמוד יותר על חייה, בשנה שעברה הקשבתי ותיעדתי את סיפורו של סבא בהנאה והשנה כיף לי לעשות זאת עם סבתא וללמוד עוד על סיפור חייה.