מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה עליאש. נולדתי בעפולה לרינה וחיים עליאש, הוריי גרו בקיבוץ תל יוסף (על שם יוסף טרומפלדור).

כשהייתי בן חמש החליטו הוריי לעבור להתגורר בצפת. הייתי מאוד עצוב, היה לי כיף ונהניתי בקיבוץ עם החברים הטובים שלי ולא רציתי להיפרד מהם. כשעברנו לצפת למדתי בבית הספר יסודי ממלכתי ב' בכנען ובהמשך בבית ספר תיכון עיוני בצפת.

בשנת 1972 התגייסתי לצבא ושירתי כתותחן בגדוד 405. ביולי שנת 1973 יצאתי לקורס קצינים. באוקטובר שנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים אותה יזמו צבאות ערב: מצרים, סוריה וירדן אשר רצו להפתיע את מדינת ישראל במלחמה. הייתי אז בקורס בבה"ד 1 והוחלט להעביר את כל חיילי הקורס לסיני להשתתף במלחמה. השתתפתי בגזרת מצריים בתור צוער של בה"ד 1 ומשימתנו הייתה להגן על בסיסי מודיעין סודיים אשר נבנו על הר בסיני שנקרא אום חשיבה. צה"ל בנה על ההר הזה מערך מודיעין למעקב ובקרה על תנועות הצבא המצרי והרוסי, אשר זממו לפגוע במדינת ישראל. באחד הימים תקפו מטוסי מיג מצריים את מתחם ההר היכן שאנו היינו, וירו על העמדה שלנו. יחידת הנ"מ בעזרת תותחי 20 מילימטר הפילו שני מטוסים והאירוע זכור לי כחוויה מאוד מפחידה.

כדי לשמור על קשר עם המשפחה שלחתי גלוית דואר שהגיעה לבית הוריי רק לאחר שבועיים. לא הייתה אפשרות לקיים שיחות טלפון כי כל הקווים היו תפוסים.

באחד הימים נתבקשנו לאסוף את הציוד ולהיות מוכנים לעבור לאזור אחר, לעיר שנקראת סואץ, אשר נמצאת מעבר לתעלת סואץ. בעיר הזו היינו אמורים ללחום בכוח קומנדו מצרי אשר הפריע לכוחות צה"ל להתקדם לאזורי הלחימה. המלחמה בסואץ הייתה אכזרית וקשה. כמה מהחברים שלי נהרגו בקרב הזה. המלחמה הסתיימה בתאריך 24 לאוקטובר, שנת 1973.

המלחמה השאירה בכולנו צלקות וזיכרונות קשים על אכזריות המלחמה ועל כאב האובדן.

לסרטון תיעוד קצר של אריה: 

הזוית האישית

יובל: התוכנית אפשרה לי להכיר צד חדש בסיפור חייו של סבא שלי, נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור שלו ולכתוב אותו ביחד איתו.