מלחמת ששת ימים של תרשישה
סיפורה של תרשישה צברי, סבתהּ של מאיה ממן
שמי תרשישה צברי, גדלתי במרכז גיזו שבמושב צלפון. ממול, במרחק של 2 קילומטר, היה כפר שנקרא "לטרון" שהיה חלק ממדינת ירדן. היום נמצאים שם האתרים: מיני ישראל, יד לשיריון ומנזר לטרון. במרכז גיזו, מקום מגוריי, ישנו בית ספר אזורי בשם "מתיתיהו".
כשהייתי בערך בת תשע, פרצה מלחמת ששת הימים.
אני זוכרת שיום אחד הגיעו המון אוטובוסים מלאים באנשים בגילאים שונים לבושי מדי צבא. אבא שלי, שעבד כאב הבית של בית הספר "מתיתיהו" התרוצץ בין החיילים וחילק הוראות.
תמיד הסקרנות שלי בלטה וגם באותו יום רציתי מאוד לדעת מה פשר הימצאותם של אנשי הצבא. ניגשתי לאבא שלי, שילבתי ידי בידו ושאלתי אותו: "אבא, מה עושים פה כל האנשים הללו?". אבא ענה לי: " לכי הביתה וחכי לי בבית, כשאבוא אספר לך ויש לי משימה בשבילך." והראה לי שקית שאחז בידו. הבטתי בעיניו עמוקות ורצתי הביתה.
חיכיתי בקוצר רוח לבואו של אבא, בעומדי על כיסא ומציצה דרך החלון עד אשר הגיע אבא, פתח את הדלת ונכנס הביתה. חייכתי לאבא וחטפתי את השקית מידו בהתרגשות ובסקרנות. כאשר פתחתי את השקית הוצאתי מתוכה גלילי סלוטייפ ובריסטול בצבע שחור. אבא ביקש שאדביק סלוטייפ על זכוכיות החלון לאורך ולרוחב ואחר כך להצמיד את הבריסטולים השחורים על החלונות עם נעצים, מסגרות החלונות היו מעץ, כי הוא ידע שבקרוב מאוד תפרוץ המלחמה מול מדינות ערב וכאשר יהיו הפצצות, המפציצים יחפשו אור כי הם ידעו ששם יהיו אנשים/ בתים. וזה בדיוק מה שעשיתי.
כשסיימתי, אבא קרא לי וביקש ממני להלביש את האחים שלי בבגדים, לנעול להם נעליים וככה להשכיבם לישון. היינו עשרה אחים, אני הרביעית והבת הגדולה מהבנות, כי ייתכן שתושמענה אזעקות ותפרוץ מלחמה ונצטרך להעיר אותם או להרימם באמצע הלילה ולרדת למקלט. והוא היה חייב ללכת לעזור לחיילים בבית הספר בהתארגנות לקראת הצפוי.
ואכן כך היה, באמצע הלילה, לא זוכרת את השעה, אבי העיר אותי ואת שלושת אחי הגדולים, לאט לאט הערנו את יתר האחים והורדנו אותם למקלט. אבא ספר אותנו ונוכח שחסר ילד. הוא שלח את אחי הבכור וביקש ממנו לרוץ מהר הביתה לבדוק מי נותר בבית. אחי הבכור חזר ואמר לאבי שלא מצא שום ילד בבית.
אבא ספר שוב ושוב ושלח את אחי הבכור לבדוק שוב בבית. לאחר מספר פעמים בהן אחי נשלח הלוך וחזור אבא הבין שהוא שכח לספור במניין הילדים גם את האח הבכור שהוא שולח הביתה לחפש את החסר.
הייתה לנו כלבה מסוג רועה גרמני וגם אותה הכנסנו איתנו למקלט. שהינו במקלט, לא זוכרת לכמה זמן. שעות? ימים? לא זכור לי מה עשינו במקלט.
כאשר הייתי בגיל 14 פרצה מלחמת יום הכיפורים.
הזוית האישית
תרשישה ונכדתה מאיה תיעדו יחד את סיפורה של סבתא אודות חוויתה ממלחמת ששת הימים, בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מבואות
מילון
לטרוןלטרון הוא רכס בעמק איילון, במרחק של כ-15 קילומטר מערבית לעיר ירושלים. הרכס שולט על הדרך לירושלים, נחשב ליעד אסטרטגי חשוב ונערכו בו קרבות מרכזיים, מימי התנ"ך ועד למלחמת ששת הימים. היום נמצא במקום אתר ההנצחה "יד לשריון" ואתר "מיני ישראל". (ויקיפדיה)
ציטוטים
”תמיד בלטה סקרנותי ווגם באותו יום רציתי לדעת מה פשר הימצאות אנשי הצבא“