מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלחמת ששת הימים

אורי ועדנה
חיילי צה"ל בסיני
חוויות אישיות מהמלחמה

שמי רוטנברג עדנה נולדתי במושב שדה יעקב אשר בעמק יזרעאל.
היום אני בת 78 והכרתי מלחמות רבות בחיי: מלחמת העולם השנייה, מלחמת השחרור, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ומלחמת צוק איתן. בחרתי לכתוב על מלחמת ששת הימים אותה חביתי כאדם בוגר. העילה למלחמה הייתה סגירת מייצר טירן על ידי המנהיג המצרי נאצר. סגירה זו שהייתה בניגוד להסכמים של סיום מלחמת קדש חסמה את השיט החופשי בתעלת סואץ ואת המעבר בים סוף. המעצמות אשר ערבות לביצוע ההסכם לא התערבו. וישראל נאלצה למצוא לכך פתרון בעצמה. רוב הגברים גויסו והו'צבו לאורך הגבולות. כל רכב מתאים מכל השוגים צורף למאמץ.
 
נשארנו נשים ומעת מאוד גברים אשר "לא קראו להם" בעורף כדי להמשיך את החיים של השגרה. הייתה אווירה של חרדה אבל גם של שיתוף ועזרה הדדית. כדי להגיע למקום העבודה אנשים עצרו והסיעו והושיטו יד. כשחלפו הימים עלה המתח בעיקר בצבא אשר ישב בגבולות ללא מעש. ואז לוי אשכול שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון נשא דברים אל הציבור בטלוויזיה כשהמטרה הייתה להרגיע את הרוחות. אך הדפים התערבבו לו והיה זה נאום מאוד מגומגם. בעקבות זאת הוא הוחלף ומשה דיין היה לשר הביטחון. רבין היה אז הרמטכ"ל ועזר וייצמן- מפקד חיל האוויר. בבית הספר בו למדתי תרגלנו ירידה למקלטים. הכנו משחקים, ספרי קריאה, סדרי ישיבה נוחים לתלמידים הרבים אשר היו אמורים לשבת בצפיפות אולי זמן לא קצר.
 
ב-5 ביוני אחרי ההפסקה של 10 נשמעה אזעקה. אספנו במהירות את התלמידים וירדנו במהירות אל המקלט. נשמעו קולות נפץ. הלגיון הירדני הפגיז תחילה את ארמון הנציב, מקום מושבו את האו"ם. ואחר כך עבר להפגיז את ירושלים כולה. הלך חוסיין שוכנע ע"י נאצר אשר סיפר לו שהוא מגיע כמעט לתל אביב  והציע לו לקחת גם הוא חלק בשלל. השעות נקפו בעצלתיים. לעתים הופיעו מספר אימהות ולקחו את ילדיהן. כן התפנו תלמידי הכיתות הגבוהות אשר גרו בסמוך לבית הספר. אני חינכתי אז את תלמידי כיתה א'. ילדים רכים מאוד. והמנהל לא שחרר אותי. בתי הייתה בת 3, בגן, אביה היה קצין קשר לוחם. חרדתי לה מאוד. זמן רב לאחר מכן חברתי הסכימה להחזיר את תלמידיי לביתם בחסות החשכה. ואני, שעטתי מרחק של חמישה קילומטרים עד לגן שהיה בקרבת הסמינר של דוד ילין. הגן היה סגור. פניתי לבתים הסמוכים ואיש לא ידע היכן ילדי הגן. לבסוף חיפשתי בסמינר ושם אמרו לי שהייתה שם ילדה קטנה שאמה לא הגיעה לקחתה והיא ישבה בין תלמידי ההוראה עד אשר בעלה של הגננת הגיע ולקח אותה. רצתי לביתי ושם במקלט ישבו שכניי וביניהם גם בתי שבעלה של הגננת מסר אותה לידיהם. הילדה הייתה מבוהלת מאוד. ישבנו במקלט שישה ימים. ביום השני למלחמה חיבר אישי שהיה קצין קשר שני קווי טלפון והודיע שהוא חי. הייתה זו שיחת הטלפון הראשונה שבוצעה מהכותל אל העיר החדשה.
 
תיאור המערכה בוודאי נמסר בתולדות המדינה, אני תארתי את חוויותיי שלי. 
 
תשע"ו
מורה מובילה: תמר הלפרסון

מילון

תעלת סואץ
תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני ומשמשת למעבר אוניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי וים סוף, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק"מ והיא נמתחת בין הערים פורט סעיד ופורט פואד בצפון, לבין העיר סואץ בדרום. רוחבה של התעלה נע בין 100 ל-200 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים. חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך. התעלה מהווה כיום את קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד לנסיגה הישראלית מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים (1980‏-1982), הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים.

ציטוטים

”הנשים נשארו בעורף להמשיך את חיי השגרה. הייתה אווירת חרדה וגם של שיתוף ועזרה הדדית.“

הקשר הרב דורי